כמעט בכל הקורסים שלמדנו וגם בחיים מדברים על הערכה , איך להעריך תוצאה מה היא הכלים להעריך איך מעריכים ... אני רואה כיום יותר מאי פעם שלכלי המדידה והערכה תוקף ומשמעות. חשוב להדגיש את המושג:רמת חשיבה,הבנה וישום שהם הבסיס בכל הערכה בדרכי ההוראה. בפיתוח תהליכי הערכה בית-ספריים, מונחת תשתית לשילוב בין הערכה פנימית לבין הערכה חיצונית (מבחני מיצ"ב, בחינות בגרות וכד'). תהליכי הערכה פנימיים המקיימים דיאלוג עם תהליכי הערכה חיצוניים מקדמים את הלמידה הארגונית של בית-הספר. תהליכי הערכה אלה מבטאים רצון לשנות ולהשתנות. ההנחה היא שכל הגורמים הקשורים לבית-הספר רוצים לבדוק את דרך תפקודו כדי לבחון כיצד ניתן לשפר, להבין את הבעיות ולמצוא דרכים לפתרון . לשם כך יש לקיים דיאלוג בין המורים וההנהלה לבין גורמי החוץ של בית-הספר (נבו, 1997). אני מאמינה בהערכה החילופית אשר אפשר להתבונן בתלמיד ברמה שוויונית, מותאמת אשר דרכי ההערכה מותאמת לכל תלמיד המגייסת אותו להתערב ולהיות אחראי בתהליך הלמידה. כתוצאה שחשוב לפתח להעריך ולעודד אצל תלמידים: הערכה עצמית, רפלקציה, עצמאות וסקרנות, הקשבה, הנהגה, לאפשר לילד להסתגל לשינויים.וביחס למורה לעזור לממונים על המורה לגבש את דעתם עליו, לעמוד על מעלותיו ועל חסרונותיו .להעיר למורה על הדרכים לתיקון הליקויים בעבודתו. לכוון את הדרכתו ואת התקדמותו בהוראה.לחזק את המוטיבציה אצל המורה.המורים יודעים כי מגמת הערכה היא שיתוף,על מנת לשפר את תפקודם ועבודתם בבית הספר.בכדי שהמנהל יעריך מורה בבית הספר עליו לעקוב אחרי ההוראה ולמידה בבית הספר , יעשה את זאת באמצעות ביקורים בכיתות, סיורים בבית-הספר, שיחות עם אנשים וביקורים אצל תלמידים. על המנהל לעזור למורים לגדול ולהתפתח בכל הקשור בהבנת ההוראה והחיים בכיתה. על המנהל לתת למורים הרגשה חשובה בהגברת המוטיבציה אצל המורים ולעבוד ובבניית מחויבות ונאמנות לעבודה.
הצגת רשומות עם תוויות חינוך. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות חינוך. הצג את כל הרשומות
יום חמישי, 13 בינואר 2011
הערכה
כמעט בכל הקורסים שלמדנו וגם בחיים מדברים על הערכה , איך להעריך תוצאה מה היא הכלים להעריך איך מעריכים ... אני רואה כיום יותר מאי פעם שלכלי המדידה והערכה תוקף ומשמעות. חשוב להדגיש את המושג:רמת חשיבה,הבנה וישום שהם הבסיס בכל הערכה בדרכי ההוראה. בפיתוח תהליכי הערכה בית-ספריים, מונחת תשתית לשילוב בין הערכה פנימית לבין הערכה חיצונית (מבחני מיצ"ב, בחינות בגרות וכד'). תהליכי הערכה פנימיים המקיימים דיאלוג עם תהליכי הערכה חיצוניים מקדמים את הלמידה הארגונית של בית-הספר. תהליכי הערכה אלה מבטאים רצון לשנות ולהשתנות. ההנחה היא שכל הגורמים הקשורים לבית-הספר רוצים לבדוק את דרך תפקודו כדי לבחון כיצד ניתן לשפר, להבין את הבעיות ולמצוא דרכים לפתרון . לשם כך יש לקיים דיאלוג בין המורים וההנהלה לבין גורמי החוץ של בית-הספר (נבו, 1997). אני מאמינה בהערכה החילופית אשר אפשר להתבונן בתלמיד ברמה שוויונית, מותאמת אשר דרכי ההערכה מותאמת לכל תלמיד המגייסת אותו להתערב ולהיות אחראי בתהליך הלמידה. כתוצאה שחשוב לפתח להעריך ולעודד אצל תלמידים: הערכה עצמית, רפלקציה, עצמאות וסקרנות, הקשבה, הנהגה, לאפשר לילד להסתגל לשינויים.וביחס למורה לעזור לממונים על המורה לגבש את דעתם עליו, לעמוד על מעלותיו ועל חסרונותיו .להעיר למורה על הדרכים לתיקון הליקויים בעבודתו. לכוון את הדרכתו ואת התקדמותו בהוראה.לחזק את המוטיבציה אצל המורה.המורים יודעים כי מגמת הערכה היא שיתוף,על מנת לשפר את תפקודם ועבודתם בבית הספר.בכדי שהמנהל יעריך מורה בבית הספר עליו לעקוב אחרי ההוראה ולמידה בבית הספר , יעשה את זאת באמצעות ביקורים בכיתות, סיורים בבית-הספר, שיחות עם אנשים וביקורים אצל תלמידים. על המנהל לעזור למורים לגדול ולהתפתח בכל הקשור בהבנת ההוראה והחיים בכיתה. על המנהל לתת למורים הרגשה חשובה בהגברת המוטיבציה אצל המורים ולעבוד ובבניית מחויבות ונאמנות לעבודה.
תוויות:
חינוך
יום שישי, 7 בינואר 2011
The Rise and the Price of the Standards Movement
ד"ר עמי וולנסקי The Rise and the Price of the Standards Movement
אחרי קריאת המאמר שבקשה ד"ר נטע בקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה ,רציתי לכתוב כמה מילים בעקבות קריאת המאמר:-
אני חושבת כי חשוב להציב סטנדרטים במערכת החינוך בדומה לכל מערכת ארגונית, שיובילו את הצוות החינוכי לקראת מטרות ויעדים אך לא להיות המטרה עצמה. הלמידה בבית הספר צריכה להיות חווייתית שתקרב את הלומד ללמידה משמעותית. כיום נראה על פניו כי העיסוק בסטנדרטים הוא מעל ומעבר, מורים ומנהלים עסוקים ברדיפה אחרי הישגים ומבחנים ארציים, דבר שהפך לצערי להיות המטרה העיקרית בהוראה ולהזנחת הצרכים האמיתיים של הלומד. כמערכת חינוכית עלינו המורים להעמיד את התלמיד במרכז ולזכור כי כל תלמיד הוא יחיד ומיוחד וכולם שונים בעלי צרכים שונים. קביעת סטנדרטים למערכת החינוך מחייבת טיפול שורש . ראשית יש לבסס את מעמד המורה שהדרדר בשנים האחרונות וכמו כן, העדר משמעת בקרב התלמידים , דבר הגורם לירידה בהישגים. חילופי השלטון התכופים במדינת ישראל הביאו לכך שכל שר חינוך שמונה רצה להביא בשורה למערכת ולהעלות אותה על דרך המלך נכשל. קביעת סטנדרטים מחייבת יציבות והתחשבות בפן האנושי ולא רק בפן ההישגי. חיקוי מערכות חינוך בעלות אופי תרבותי שונה לא יביאו להישגים הנדרשים. לדעתי הסטנדרטיזציה שמשרד החינוך מאמץ בעקבות ארה"ב לא תשפיע על התלמידים והישגיהם. משום שתוכנית זו מבוססת על השיטה המכניסטית שכל אדם הוא מעין מכונה ועליו להגיע לתפוקות מסוימות- כל זאת ללא התייחסות לצד האישי, הרגשי שלו. יש לזכור שהתלמידים מגיעים ממקומות שונים, האוכלוסיות אינן דומות אי אפשר לצפות מכל התלמידים ללמוד אותו הדבר יש להתייחס לשונות של התלמידים ולא ליצור תוכנית כוללת שהיא ממוצעת ואינה מתאימה הן לתלמידים החלשים והן לתלמידים החזקים אלא יוצרת פער יותר גדול. הלמידים שלנו הם שונים ונבדלים אחד מהשני,לכן קשה להתאים ולקבוע סטנדרטים שיתאימו לכולם. תוצאות המבחנים ההשוואתיים מיקמו את ישראל במקום נמוך בטבלה, מה שיצר קריאה נמרצת להגדרת סטנדרטים! מערכת החינוך מטרתה לחנך את האדם לתפקד בחברה כאזרח מן המניין, לכן חשוב לראות את הלומד כאדם וכישות ולא את ההישגים והסטנדרטים. לדעתי סטנדרטים ארציים ושיטות הערכה חדשות יכולים לשנות רק במעט את הלימוד, אלא אם יתווספו להם הוראה טובה יותר, אקלים בית ספרי תומך, חומרי למידה משופרים ותלמידים בעלי מוטיבציה גבוהה יותר, ללא אלה ההישגים לא ישתפרו. כמורה, כמחנכת אני מעוניין להכין את התלמידים לעולם כפי שהוא- באופן הטוב ביותר, לחברה שוויונית. אני חושבת שאי אפשר לקחת סטנדרטים מחו"ל ולהלבישם באופן מלאכותי על מערכת החינוך בישראל. החשיבה צריכה להיות מתוך המערכת ולא מחוצה לה. ניתן לחשוב על סטנדרטים מסוימים במקצועות אחדים וזאת תוך התייחסות לתרבות שלנו, לצרכי התלמידים והמורים. העשייה חייבת להיות ממוקדת ולא גורפת!!!!!אני לא חושבת שהצבת סטנדרטים בכל המקצועות היא אפקטיבית בבית הספר היסודי. למה ילדים קטנים צריכים ללמוד בלחץ של מבחנים חיצוניים מתמטיקה, עברית וכו' ?, אני חושבת שבשלב זה של חייהם, צריך לגרום להם הנאה מהלמידה, ללמד אותם מיומנויות חשובות שיובילו אותם להיות לומדים עצמאיים ואז אם נצליח במשימה זו, נוכל לדבר על סטנדרטים בכיתות הגבוהות יותר (כמובן תוך כדי התייחסות והתחשבות בילדים בעלי לקויות ויכולות נמוכות)
בסוף המאמר טוען המחבר כי הכישלון מקורו בבורות ביחס לפסיכולוגיה האנושית. אני חושבת כי אין זו בורות אלא אטימות. לדעתי העידן הפוסט מודרני חיזק תפיסות עולם הישגיות אינדיבידואליסטיות ובה בעת ריסק מבנים תרבותיים ותפיסות מוסר חברתיות. התוצאה הבלתי נמנעת היא התפרקות חברתית מצד אחד ונתק מוחלט בין קבוצות חברתיות שונות. אליטות מסוגים שונים כגון: שלטון, הון ואקדמיה קובעות אופנות, הלכי רוח ומדיניות כשבמרבית המקרים זה נעשה ללא כל יכולת הבנה של קבוצות חברתיות אחרות. הבעיה אינה חוסר הבנה פסיכולוגית של האוכלוסייה עימה עובדים או שאליה פונים. הבעיה היא בעצם העובדה שכלל לא מנסים להבינה.הביטוי המעשי של תנועת הסטנדרטים התייחס לציבור כפי ששרברב מתייחס לצנרת. נציב מטרה, נכופף צינור והמים יגיעו ליעדם. אין אלא להצר על כך שהרעיון נועד מראש לכישלון. הכישלון מקורו בכך שבעולם בו הידע משתנה בקצב מהיר, לעולם מערכת ציבורית מסורבלת לא תצליח להשיג את קצב השינוי
אחרי קריאת המאמר שבקשה ד"ר נטע בקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה ,רציתי לכתוב כמה מילים בעקבות קריאת המאמר:-
אני חושבת כי חשוב להציב סטנדרטים במערכת החינוך בדומה לכל מערכת ארגונית, שיובילו את הצוות החינוכי לקראת מטרות ויעדים אך לא להיות המטרה עצמה. הלמידה בבית הספר צריכה להיות חווייתית שתקרב את הלומד ללמידה משמעותית. כיום נראה על פניו כי העיסוק בסטנדרטים הוא מעל ומעבר, מורים ומנהלים עסוקים ברדיפה אחרי הישגים ומבחנים ארציים, דבר שהפך לצערי להיות המטרה העיקרית בהוראה ולהזנחת הצרכים האמיתיים של הלומד. כמערכת חינוכית עלינו המורים להעמיד את התלמיד במרכז ולזכור כי כל תלמיד הוא יחיד ומיוחד וכולם שונים בעלי צרכים שונים. קביעת סטנדרטים למערכת החינוך מחייבת טיפול שורש . ראשית יש לבסס את מעמד המורה שהדרדר בשנים האחרונות וכמו כן, העדר משמעת בקרב התלמידים , דבר הגורם לירידה בהישגים. חילופי השלטון התכופים במדינת ישראל הביאו לכך שכל שר חינוך שמונה רצה להביא בשורה למערכת ולהעלות אותה על דרך המלך נכשל. קביעת סטנדרטים מחייבת יציבות והתחשבות בפן האנושי ולא רק בפן ההישגי. חיקוי מערכות חינוך בעלות אופי תרבותי שונה לא יביאו להישגים הנדרשים. לדעתי הסטנדרטיזציה שמשרד החינוך מאמץ בעקבות ארה"ב לא תשפיע על התלמידים והישגיהם. משום שתוכנית זו מבוססת על השיטה המכניסטית שכל אדם הוא מעין מכונה ועליו להגיע לתפוקות מסוימות- כל זאת ללא התייחסות לצד האישי, הרגשי שלו. יש לזכור שהתלמידים מגיעים ממקומות שונים, האוכלוסיות אינן דומות אי אפשר לצפות מכל התלמידים ללמוד אותו הדבר יש להתייחס לשונות של התלמידים ולא ליצור תוכנית כוללת שהיא ממוצעת ואינה מתאימה הן לתלמידים החלשים והן לתלמידים החזקים אלא יוצרת פער יותר גדול. הלמידים שלנו הם שונים ונבדלים אחד מהשני,לכן קשה להתאים ולקבוע סטנדרטים שיתאימו לכולם. תוצאות המבחנים ההשוואתיים מיקמו את ישראל במקום נמוך בטבלה, מה שיצר קריאה נמרצת להגדרת סטנדרטים! מערכת החינוך מטרתה לחנך את האדם לתפקד בחברה כאזרח מן המניין, לכן חשוב לראות את הלומד כאדם וכישות ולא את ההישגים והסטנדרטים. לדעתי סטנדרטים ארציים ושיטות הערכה חדשות יכולים לשנות רק במעט את הלימוד, אלא אם יתווספו להם הוראה טובה יותר, אקלים בית ספרי תומך, חומרי למידה משופרים ותלמידים בעלי מוטיבציה גבוהה יותר, ללא אלה ההישגים לא ישתפרו. כמורה, כמחנכת אני מעוניין להכין את התלמידים לעולם כפי שהוא- באופן הטוב ביותר, לחברה שוויונית. אני חושבת שאי אפשר לקחת סטנדרטים מחו"ל ולהלבישם באופן מלאכותי על מערכת החינוך בישראל. החשיבה צריכה להיות מתוך המערכת ולא מחוצה לה. ניתן לחשוב על סטנדרטים מסוימים במקצועות אחדים וזאת תוך התייחסות לתרבות שלנו, לצרכי התלמידים והמורים. העשייה חייבת להיות ממוקדת ולא גורפת!!!!!אני לא חושבת שהצבת סטנדרטים בכל המקצועות היא אפקטיבית בבית הספר היסודי. למה ילדים קטנים צריכים ללמוד בלחץ של מבחנים חיצוניים מתמטיקה, עברית וכו' ?, אני חושבת שבשלב זה של חייהם, צריך לגרום להם הנאה מהלמידה, ללמד אותם מיומנויות חשובות שיובילו אותם להיות לומדים עצמאיים ואז אם נצליח במשימה זו, נוכל לדבר על סטנדרטים בכיתות הגבוהות יותר (כמובן תוך כדי התייחסות והתחשבות בילדים בעלי לקויות ויכולות נמוכות)
בסוף המאמר טוען המחבר כי הכישלון מקורו בבורות ביחס לפסיכולוגיה האנושית. אני חושבת כי אין זו בורות אלא אטימות. לדעתי העידן הפוסט מודרני חיזק תפיסות עולם הישגיות אינדיבידואליסטיות ובה בעת ריסק מבנים תרבותיים ותפיסות מוסר חברתיות. התוצאה הבלתי נמנעת היא התפרקות חברתית מצד אחד ונתק מוחלט בין קבוצות חברתיות שונות. אליטות מסוגים שונים כגון: שלטון, הון ואקדמיה קובעות אופנות, הלכי רוח ומדיניות כשבמרבית המקרים זה נעשה ללא כל יכולת הבנה של קבוצות חברתיות אחרות. הבעיה אינה חוסר הבנה פסיכולוגית של האוכלוסייה עימה עובדים או שאליה פונים. הבעיה היא בעצם העובדה שכלל לא מנסים להבינה.הביטוי המעשי של תנועת הסטנדרטים התייחס לציבור כפי ששרברב מתייחס לצנרת. נציב מטרה, נכופף צינור והמים יגיעו ליעדם. אין אלא להצר על כך שהרעיון נועד מראש לכישלון. הכישלון מקורו בכך שבעולם בו הידע משתנה בקצב מהיר, לעולם מערכת ציבורית מסורבלת לא תצליח להשיג את קצב השינוי
תוויות:
חינוך
יום שני, 20 בדצמבר 2010
משבר החינוך בישראל
משבר החינוך בישראל
במסגרת הקורס מדעי החינוך במאה העשרים ואחת לד"ר בן עמי יפה הייתה לנו מטלה לכתוב על משבר בארגון חברתי ובחרתי לכתוב על המשבר החינוך בישראל :
האם החינוך בישראל נמצא במשבר? פערים לימודיים מתרחבים, הישגים נמוכים בבחינות, אלימות בבתי הספר, זלזול במורים, אי-מוגנות של ילדים וילדות, חוסר רלוונטיות של תכנים, שיטות הוראה אנכרוניסטיות, יעילות נמוכה, אובדן ערכים, שחיקה גבוהה, היעדר סמכות – כל אלה הם רק חלק מרשימה גדלה והולכת של תופעות המצטרפות יחד להתבוננות על מערכת החינוך הישראלית כעל פרויקט כושל, או לפחות חולה מאוד. הפילוסוף וחוקר התרבות חן למפרט מציע התבוננות ביקורתית על מערכת החינוך, ועל פיה מסתבר שמרבית התופעות המצוינות לעיל אינן מסימניו של משבר ואף אינן מצביעות כלל ועיקר על כישלון, אלא דווקא על הצלחתו של ההיגיון החברתי בדמוקרטיה התעשייתית הניאו-קפיטליסטית. היגיון זה קובע שתפקידה העיקרי של מערכת החינוך הציבורית הוא לשמר, לחזק ולשעתק פערים מעמדיים. זו מערכת בעלת יכולת מופלאה לבצע חברות לאנשים שעתידים להוות שוליים בחברה; מערכת שנבנתה על מנת להכשיר בני אדם לחיות בהוויה מנוכרת וחסרת תכלית אישית, על ידי כך שהיא מאמנת אותם לוותר על שאיפותיהם, להבליג על כאבם, על בדידותם ועל דיכוים, ולהשלים עם היותם חסרי ערך חברתי. במסגרת השיח הציבורי, מעטים יחלקו כיום על הקביעה שהחינוך בישראל נמצא במשבר. קביעה זו הפכה זה מכבר לסוג של מוסכמה הנסמכת בדרך כלל על נתונים אמפיריים כגון פערים לימודיים מתרחבים, הישגים נמוכים בבחינות, אלימות בבתי הספר, זלזול במורים, אי-מוגנות של ילדים וילדות, חוסר רלוונטיות של תכנים, שיטות הוראה אנכרוניסטיות, יעילות נמוכה, אובדן ערכים, שחיקה גבוהה, היעדר סמכות - ואלו הם רק חלק מרשימה גדלה והולכת של תופעות המצטרפות יחד להתבוננות על מערכת החינוך הישראלית כעל פרויקט כושל, או לפחות חולה מאוד. חוק החינוך הממלכתי, שהתקבל ברוב זעום, נחשב למכשיר שבאמצעותו ניתן היה להפוך את אוכלוסיית העולים ואת ותיקי הארץ לציבור ישראלי מגובש. מטרת החינוך היוותה פשרה בין מטרותיהם של כל הזרמים. כך הובטחו חינוך לקידום המדע והטכנולוגיה ברוח הציונים הכלליים, יחד עם חינוך לחקלאות ברוח התנועה הקיבוצית; שמירה על המסורת היהודית של המפלגות הדתיות וקידום העם היהודי ברוח פלגי ימין, וכל זה יחד עם אהבת ארץ ישראל ועם ישראל. עם זאת, החוק התעלם מהקבוצות לא-יהודיות שחיו בישראל, ורק ב-1992 תוקנו מטרותיו כך שתשקפנה, לפחות במידה מסוימת, את צורכי המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי.
בהחלתו של חוק החינוך הממלכתי המדינה ריכזה הטיפול בחינוך בידיה. במוצהר, כל הזרמים בוטלו. ברם מימוש החוק הנציח את כולם, פרט לזרם העובדים: בית הספר הממלכתי היווה המשך ישיר של הזרם הכללי; בתי הספר של תנועת המזרחי נשמרו בתור החינוך הממלכתי-דתי; בתי הספר החרדים הוכרו לצורכי תמיכה ממשלתית כמערכת החינוך העצמאי; ואילו הזרם הכללי וזרם העובדים פסקו מלהתקיים ותלמידיהם עברו למסגרת החינוך הממלכתי. למרות שלא הצליחו לשנות את החקיקה, מורים מתוך זרם העובדים הקימו את ארגון המחנכים, ובמשך שנים אחדות ניסו לעסוק בעבודת חינוך ולפרסם חוברות הדרכה למורים ומאמרים בנושא. מאמץ זה להתערב בתוכני החינוך דעך תוך זמן קצר.
אנו יכולים למעט את המשבר במערכת החינוך בישראל
1- העדר הביקושים למקצוע ההוראה וזה נביע מהרבה סיבות , מעמד המורה, מבנה התעסוקה .....
2- האסטרטגיה הפדגוגית.
3- תוכניות הלימודים – לימוד 12 שנה על בסיס תכניות לימודים .
4- המגזר החרדי מתרכזים בלימודים שלהם על קודש ומעט לימודי חול
.5- תקציב החינוך העונה לאתגרים הניצבים בפני המערכת
למידע נוסף
ויקיפדיה מנוף המרכז למידע יהודי ידיעות אחרונות מערכת החינוך בישראל
במסגרת הקורס מדעי החינוך במאה העשרים ואחת לד"ר בן עמי יפה הייתה לנו מטלה לכתוב על משבר בארגון חברתי ובחרתי לכתוב על המשבר החינוך בישראל :
האם החינוך בישראל נמצא במשבר? פערים לימודיים מתרחבים, הישגים נמוכים בבחינות, אלימות בבתי הספר, זלזול במורים, אי-מוגנות של ילדים וילדות, חוסר רלוונטיות של תכנים, שיטות הוראה אנכרוניסטיות, יעילות נמוכה, אובדן ערכים, שחיקה גבוהה, היעדר סמכות – כל אלה הם רק חלק מרשימה גדלה והולכת של תופעות המצטרפות יחד להתבוננות על מערכת החינוך הישראלית כעל פרויקט כושל, או לפחות חולה מאוד. הפילוסוף וחוקר התרבות חן למפרט מציע התבוננות ביקורתית על מערכת החינוך, ועל פיה מסתבר שמרבית התופעות המצוינות לעיל אינן מסימניו של משבר ואף אינן מצביעות כלל ועיקר על כישלון, אלא דווקא על הצלחתו של ההיגיון החברתי בדמוקרטיה התעשייתית הניאו-קפיטליסטית. היגיון זה קובע שתפקידה העיקרי של מערכת החינוך הציבורית הוא לשמר, לחזק ולשעתק פערים מעמדיים. זו מערכת בעלת יכולת מופלאה לבצע חברות לאנשים שעתידים להוות שוליים בחברה; מערכת שנבנתה על מנת להכשיר בני אדם לחיות בהוויה מנוכרת וחסרת תכלית אישית, על ידי כך שהיא מאמנת אותם לוותר על שאיפותיהם, להבליג על כאבם, על בדידותם ועל דיכוים, ולהשלים עם היותם חסרי ערך חברתי. במסגרת השיח הציבורי, מעטים יחלקו כיום על הקביעה שהחינוך בישראל נמצא במשבר. קביעה זו הפכה זה מכבר לסוג של מוסכמה הנסמכת בדרך כלל על נתונים אמפיריים כגון פערים לימודיים מתרחבים, הישגים נמוכים בבחינות, אלימות בבתי הספר, זלזול במורים, אי-מוגנות של ילדים וילדות, חוסר רלוונטיות של תכנים, שיטות הוראה אנכרוניסטיות, יעילות נמוכה, אובדן ערכים, שחיקה גבוהה, היעדר סמכות - ואלו הם רק חלק מרשימה גדלה והולכת של תופעות המצטרפות יחד להתבוננות על מערכת החינוך הישראלית כעל פרויקט כושל, או לפחות חולה מאוד. חוק החינוך הממלכתי, שהתקבל ברוב זעום, נחשב למכשיר שבאמצעותו ניתן היה להפוך את אוכלוסיית העולים ואת ותיקי הארץ לציבור ישראלי מגובש. מטרת החינוך היוותה פשרה בין מטרותיהם של כל הזרמים. כך הובטחו חינוך לקידום המדע והטכנולוגיה ברוח הציונים הכלליים, יחד עם חינוך לחקלאות ברוח התנועה הקיבוצית; שמירה על המסורת היהודית של המפלגות הדתיות וקידום העם היהודי ברוח פלגי ימין, וכל זה יחד עם אהבת ארץ ישראל ועם ישראל. עם זאת, החוק התעלם מהקבוצות לא-יהודיות שחיו בישראל, ורק ב-1992 תוקנו מטרותיו כך שתשקפנה, לפחות במידה מסוימת, את צורכי המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי.
בהחלתו של חוק החינוך הממלכתי המדינה ריכזה הטיפול בחינוך בידיה. במוצהר, כל הזרמים בוטלו. ברם מימוש החוק הנציח את כולם, פרט לזרם העובדים: בית הספר הממלכתי היווה המשך ישיר של הזרם הכללי; בתי הספר של תנועת המזרחי נשמרו בתור החינוך הממלכתי-דתי; בתי הספר החרדים הוכרו לצורכי תמיכה ממשלתית כמערכת החינוך העצמאי; ואילו הזרם הכללי וזרם העובדים פסקו מלהתקיים ותלמידיהם עברו למסגרת החינוך הממלכתי. למרות שלא הצליחו לשנות את החקיקה, מורים מתוך זרם העובדים הקימו את ארגון המחנכים, ובמשך שנים אחדות ניסו לעסוק בעבודת חינוך ולפרסם חוברות הדרכה למורים ומאמרים בנושא. מאמץ זה להתערב בתוכני החינוך דעך תוך זמן קצר.
אנו יכולים למעט את המשבר במערכת החינוך בישראל
1- העדר הביקושים למקצוע ההוראה וזה נביע מהרבה סיבות , מעמד המורה, מבנה התעסוקה .....
2- האסטרטגיה הפדגוגית.
3- תוכניות הלימודים – לימוד 12 שנה על בסיס תכניות לימודים .
4- המגזר החרדי מתרכזים בלימודים שלהם על קודש ומעט לימודי חול
.5- תקציב החינוך העונה לאתגרים הניצבים בפני המערכת
למידע נוסף
ויקיפדיה מנוף המרכז למידע יהודי ידיעות אחרונות מערכת החינוך בישראל
תוויות:
חינוך
יום שבת, 18 בדצמבר 2010
תיאוריית ההתניה האופרנטית
תיאוריית ההתניה האופרנטית/ סקינר 1904-1990)
במסגרת הקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה ל ד"ר נוצר נטע בקשה לקרא הספר - פסיכולוגיה חינוכית. ד"ר ציפי בר-אל, פרק 3. תיאוריות ההתניה האופרנטית.לקראת בוחן . אחרי קריאת המאמר באמת היה מאמר מעניין שמכיל דוגמאות רבות המסייעות בהבנת התיאוריות. מאמר שמצא חן בעיני לכן רציתי לכתוב על כמה דברים שענינו אותי .
במאמר דבר סקינר על ההתנהגות הזוכה לחיזוק, תחזור על עצה, וכל התנהגות שבגינה נענשים- תוכחד.
חיזוק: גירוי המגדיל תדירות תגובה.חיזוק הוא עניין סובייקטיבי כלומר: לא כל גירוי משמש חיזוק לכל בני- האדם דג': קריאת ספר מהווה חיזוק רק למי שנהנה לקרוא, ואילו למי ששונא ללמוד מהווה עונש.
עונש: גירוי שלילי לא נעים המכחיד את התגובה, ניתן אפוא להכחיד תגובה בשתי דרכים: על ידי אי מתן חיזוק או ע"י ענישה
סוגי חיזוקים:
חיזוק חיובי- קבלת גירוי נעים המגבירה את התדירות בתגובה. חיזוק שלילי- הפסקת הגירוי בלתי נעים המגבירה את תדירות התגובה. חיזוק חיובי וחיזוק שלילי משפיעים באותו האופן- שניהם מגבירים את תדירות התגובה. ההבדל בניהם שחיזוק חיובי הוא נתינת דבר טוב וחיזוק שלילי הוא הפסקת דבר רע.
חיזוק מלא- כאשר כל תגובותיו של הלומד זוכות לחיזוק חיזוק חלקי- כאשר רק חלק מתגובותיו זוכות לחיזוק- ניסויים מראים שלמידה מתרחשת מהר יותר בתנאי חיזוק מלא- כשאנו רוצים ללמד ילד להגיע בזמן רצוי לחזק אותו בכל פעם שעושה זאת ולאחר שהלמידה התרחשה רצוי לעבור מחיזוק מלא לחלקי, לתת לו חיזוק רק בחלק מהפעמים.ניסויים מראים שתגובות שמחוזקות ע"י חיזוק חלקי עמידות בפני הכחדה.אז בשלב ראשון של רכישת ההתנהגות רצוי לתת חיזוק מלא ללומד, אך לאחר שההתנהגות נרכשה רצוי לעבור לחיזוק חלקי.
עיצוב התנהגות: בשיטה זו מחזיקים חלק קטן מההתנהגות המורכבת, ובכל פעם מחזקים נתח גדול יותר ממנה, עד שבסוף מחזקים את ההתנהגות המורכבת כולה. המורה לפי תיאוריה זו אמור לתאר את ההתנהגות הגלויה שהוא מצפה מתלמידיו עם תום הלמידה.ההבדל בין סוגי המטרות אינו רק סמנטי, אלא הוא מהותי שכן הוא מתייחס להתנהגות שהמורה יכול לבדוק אותה מיד בתום ההוראה, ולדעת אם מטרותיו הושגו או לא.ניסוח המטרות בצורה אופרטיבית עושה למורה "חצי עבודה" בכך שהוא מקל על בחירת שחטות ההוראה ועל דרכי הערכתה.
שימוש בחיזוקים:
התיאוריה האופרנטית מיושמת די בהצלחה לגבי התנהגויות פשוטות וגלויות, כמו למשל ללמוד להצביע, לשבת בשקט ולהגיע בזמן לשיעור.ישנם אנשים השוללים שימוש בחיזוקים על רקע אידיאולוגי טוענים שבני- אדם שונים מבעלי החיים, והם מופעלים ע"י מניעים פנימיים כמו למשל סקרנות, הצורך בהערכה ובשימוש עצמי ולא רק ע"י מניעים חיצוניים המכוונים להשגת תגמולים חיצוניים פרט לכך לטענתם, במתן חיזוקים יש משום שלילת חופש הבחירה של האדם.ישנם ששוללים שימוש בחיזוקים מטעמים פרגמאטיים טוענים שהנעה חיצונית עלולה לפגוע בהנעה פנימית.
להלן המלצות לשימוש בחיזוקים:
1. חשוב שהמורה יגדיר בדיוק את ההתנהגות המבוקשת שהוא מעוניין ללמוד . יש להתמקד רק בהתנהגות שהילד מסוגל לבצע ולהבהיר לו מה בדיוק מצפים ממנו.
2. החיזוק צריך להיות משמעותי ללומד, משהו שהוא באמת אוהב ולא הוא לא יהווה חיזוק.
3. החיזוק חייב להינתן מיד לאחר ביצוע התגובה הרצויה, ולא הוא לא יהיה יעיל, הדבר נכון במיוחד לילדים קטנים.
4. רצוי להתחיל בחיזוק מלא ולעבור לחיזוק חלקי, תגובה שזוכה לחיזוק מלא נלמדת מהר יותר, ותגובה שזוכה לחיזוק חלקי עמידה בפני הכחדה.
5. חשוב לחזק גם השתדלות ומאמץ ולא רק הישגים , תלמיד מוכשר שקיבל 90 במתמטיקה מבלי לטרוח והתכונן זקוק פחות לחיזוק מאשר תלמיד מוכשר פחות שהשקיע הרבה מאמצים וקיבל 60.
6. כדי שהתנהגות רצויה תשתרש, חשוב שכל המורים המלמדים את הילד ישתפו פעולה ויחזקוהו
7. רצוי להימנע מחיזוק קבוצתי כשלא כל חברי הקבוצה תרמו למטלה הקבוצתית
8. יש התנהגויות שקשה ללמד בבת אחת. במקרים אלה יש לבנות תכנית הדרגתית של למידת חלקי התנהגויות בשיטה שתוארה קודם- שחטת עיצוב התנהגות.
שימוש בעונשים:- סקינר ופסיכולוגים רבים ממליצים לא להשתמש בהם מהסיבות הבאות:
1. עונשים יוצרים תגובות רגשיות שליליות אצל התלמיד כעוינות, חרדה וכעס, המעכירות את יחסי התלמיד עם המורה ומפריעות להמשך הלמידה.
2. דיכוי ההתנהגות שבגללה נענשים מתרחש רק בנוכחות האדם המעניש. מורה השולח תלמיד למנהל שהכה את חברו, עלול לגרום שהתלמיד יפסיק להכות את חברו רק בנוכחות אותו מורה.
3. השפעת העונש היא לטווח קצר בלבד- כשהוא מוסר ההתנהגות עלולה לחזור.
4. העונש אינו מלמד את התלמיד מה עליו לעשות אלא מה עליו לא לעשות .
לדעת פסיכולוגים עדיף להכחיד התנהגות שלילית ע"י אי חיזוקה מאשר ע"י הטלת עונש. כך למשל עדיף להתעלם מהפרעותיו של תלמיד מאשר להעניש אותו. מי שמשתמש בענישה רצוי בצדה לתת חיזוק חיובי על התנהגות רצויה.
המלצות לשימוש בענישה:
1. ראשית, יש לברר מדוע הילד ביצע "התנהגות שלילית". אין טעם להעניש על התנהגות הנובעת מאי – ידיעה, דג: ילד לא הביא כסף לטיול כי הוא לא היה בכיתה כשהמורה הורה לתלמידיו.
2. לאחר בירור הסיבה להתנהגות השלילית נחשוב אם אין לנו ברירה אחרת פרט לענישה, במקרים רבים הילד מתנהג בצורה שלילית משום שלו ידענו להגיע אליו, להקשיב למצוקתו ולמצוא דרך הולמת להתמודד עמן. כשאנו פועלים מתוך כעס אנו עלולים לשגות ואף לפגוע בתלמיד.
3. אם כבר החלטנו שבמקרה מסוים נדרשת ענישה, יש לנהוג כך:
א. לעולם לא להעניש מתוך כעס
ב. להעניש קרוב ככול האפשר להתנהגות עצמה כדי שהילד יקשר בין העונש לבין המעשה.
ג. להעניש בפרופורציה למעשה
ד. העונש צריך להיות קשור הגיונית למעשה.
ה. לעולם לא להצמיד לילד תווית שלילת כמו "אתה ילד רע" אלא לגנות אך ורק את המעשה, ולהסביר לו מדוע המעשה שעשה אינו רצוי.
ו. יש להימנע מענישה קולקטיבית .
"מתוך הספר - פסיכולוגיה חינוכית. ד"ר ציפי בר-אל, פרק 3. תיאוריות ההתניה האופרנטית"
למידע נוסף על פסיכולוגיה
במסגרת הקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה ל ד"ר נוצר נטע בקשה לקרא הספר - פסיכולוגיה חינוכית. ד"ר ציפי בר-אל, פרק 3. תיאוריות ההתניה האופרנטית.לקראת בוחן . אחרי קריאת המאמר באמת היה מאמר מעניין שמכיל דוגמאות רבות המסייעות בהבנת התיאוריות. מאמר שמצא חן בעיני לכן רציתי לכתוב על כמה דברים שענינו אותי .
במאמר דבר סקינר על ההתנהגות הזוכה לחיזוק, תחזור על עצה, וכל התנהגות שבגינה נענשים- תוכחד.
חיזוק: גירוי המגדיל תדירות תגובה.חיזוק הוא עניין סובייקטיבי כלומר: לא כל גירוי משמש חיזוק לכל בני- האדם דג': קריאת ספר מהווה חיזוק רק למי שנהנה לקרוא, ואילו למי ששונא ללמוד מהווה עונש.
עונש: גירוי שלילי לא נעים המכחיד את התגובה, ניתן אפוא להכחיד תגובה בשתי דרכים: על ידי אי מתן חיזוק או ע"י ענישה
סוגי חיזוקים:
חיזוק חיובי- קבלת גירוי נעים המגבירה את התדירות בתגובה. חיזוק שלילי- הפסקת הגירוי בלתי נעים המגבירה את תדירות התגובה. חיזוק חיובי וחיזוק שלילי משפיעים באותו האופן- שניהם מגבירים את תדירות התגובה. ההבדל בניהם שחיזוק חיובי הוא נתינת דבר טוב וחיזוק שלילי הוא הפסקת דבר רע.
חיזוק מלא- כאשר כל תגובותיו של הלומד זוכות לחיזוק חיזוק חלקי- כאשר רק חלק מתגובותיו זוכות לחיזוק- ניסויים מראים שלמידה מתרחשת מהר יותר בתנאי חיזוק מלא- כשאנו רוצים ללמד ילד להגיע בזמן רצוי לחזק אותו בכל פעם שעושה זאת ולאחר שהלמידה התרחשה רצוי לעבור מחיזוק מלא לחלקי, לתת לו חיזוק רק בחלק מהפעמים.ניסויים מראים שתגובות שמחוזקות ע"י חיזוק חלקי עמידות בפני הכחדה.אז בשלב ראשון של רכישת ההתנהגות רצוי לתת חיזוק מלא ללומד, אך לאחר שההתנהגות נרכשה רצוי לעבור לחיזוק חלקי.
עיצוב התנהגות: בשיטה זו מחזיקים חלק קטן מההתנהגות המורכבת, ובכל פעם מחזקים נתח גדול יותר ממנה, עד שבסוף מחזקים את ההתנהגות המורכבת כולה. המורה לפי תיאוריה זו אמור לתאר את ההתנהגות הגלויה שהוא מצפה מתלמידיו עם תום הלמידה.ההבדל בין סוגי המטרות אינו רק סמנטי, אלא הוא מהותי שכן הוא מתייחס להתנהגות שהמורה יכול לבדוק אותה מיד בתום ההוראה, ולדעת אם מטרותיו הושגו או לא.ניסוח המטרות בצורה אופרטיבית עושה למורה "חצי עבודה" בכך שהוא מקל על בחירת שחטות ההוראה ועל דרכי הערכתה.
שימוש בחיזוקים:
התיאוריה האופרנטית מיושמת די בהצלחה לגבי התנהגויות פשוטות וגלויות, כמו למשל ללמוד להצביע, לשבת בשקט ולהגיע בזמן לשיעור.ישנם אנשים השוללים שימוש בחיזוקים על רקע אידיאולוגי טוענים שבני- אדם שונים מבעלי החיים, והם מופעלים ע"י מניעים פנימיים כמו למשל סקרנות, הצורך בהערכה ובשימוש עצמי ולא רק ע"י מניעים חיצוניים המכוונים להשגת תגמולים חיצוניים פרט לכך לטענתם, במתן חיזוקים יש משום שלילת חופש הבחירה של האדם.ישנם ששוללים שימוש בחיזוקים מטעמים פרגמאטיים טוענים שהנעה חיצונית עלולה לפגוע בהנעה פנימית.
להלן המלצות לשימוש בחיזוקים:
1. חשוב שהמורה יגדיר בדיוק את ההתנהגות המבוקשת שהוא מעוניין ללמוד . יש להתמקד רק בהתנהגות שהילד מסוגל לבצע ולהבהיר לו מה בדיוק מצפים ממנו.
2. החיזוק צריך להיות משמעותי ללומד, משהו שהוא באמת אוהב ולא הוא לא יהווה חיזוק.
3. החיזוק חייב להינתן מיד לאחר ביצוע התגובה הרצויה, ולא הוא לא יהיה יעיל, הדבר נכון במיוחד לילדים קטנים.
4. רצוי להתחיל בחיזוק מלא ולעבור לחיזוק חלקי, תגובה שזוכה לחיזוק מלא נלמדת מהר יותר, ותגובה שזוכה לחיזוק חלקי עמידה בפני הכחדה.
5. חשוב לחזק גם השתדלות ומאמץ ולא רק הישגים , תלמיד מוכשר שקיבל 90 במתמטיקה מבלי לטרוח והתכונן זקוק פחות לחיזוק מאשר תלמיד מוכשר פחות שהשקיע הרבה מאמצים וקיבל 60.
6. כדי שהתנהגות רצויה תשתרש, חשוב שכל המורים המלמדים את הילד ישתפו פעולה ויחזקוהו
7. רצוי להימנע מחיזוק קבוצתי כשלא כל חברי הקבוצה תרמו למטלה הקבוצתית
8. יש התנהגויות שקשה ללמד בבת אחת. במקרים אלה יש לבנות תכנית הדרגתית של למידת חלקי התנהגויות בשיטה שתוארה קודם- שחטת עיצוב התנהגות.
שימוש בעונשים:- סקינר ופסיכולוגים רבים ממליצים לא להשתמש בהם מהסיבות הבאות:
1. עונשים יוצרים תגובות רגשיות שליליות אצל התלמיד כעוינות, חרדה וכעס, המעכירות את יחסי התלמיד עם המורה ומפריעות להמשך הלמידה.
2. דיכוי ההתנהגות שבגללה נענשים מתרחש רק בנוכחות האדם המעניש. מורה השולח תלמיד למנהל שהכה את חברו, עלול לגרום שהתלמיד יפסיק להכות את חברו רק בנוכחות אותו מורה.
3. השפעת העונש היא לטווח קצר בלבד- כשהוא מוסר ההתנהגות עלולה לחזור.
4. העונש אינו מלמד את התלמיד מה עליו לעשות אלא מה עליו לא לעשות .
לדעת פסיכולוגים עדיף להכחיד התנהגות שלילית ע"י אי חיזוקה מאשר ע"י הטלת עונש. כך למשל עדיף להתעלם מהפרעותיו של תלמיד מאשר להעניש אותו. מי שמשתמש בענישה רצוי בצדה לתת חיזוק חיובי על התנהגות רצויה.
המלצות לשימוש בענישה:
1. ראשית, יש לברר מדוע הילד ביצע "התנהגות שלילית". אין טעם להעניש על התנהגות הנובעת מאי – ידיעה, דג: ילד לא הביא כסף לטיול כי הוא לא היה בכיתה כשהמורה הורה לתלמידיו.
2. לאחר בירור הסיבה להתנהגות השלילית נחשוב אם אין לנו ברירה אחרת פרט לענישה, במקרים רבים הילד מתנהג בצורה שלילית משום שלו ידענו להגיע אליו, להקשיב למצוקתו ולמצוא דרך הולמת להתמודד עמן. כשאנו פועלים מתוך כעס אנו עלולים לשגות ואף לפגוע בתלמיד.
3. אם כבר החלטנו שבמקרה מסוים נדרשת ענישה, יש לנהוג כך:
א. לעולם לא להעניש מתוך כעס
ב. להעניש קרוב ככול האפשר להתנהגות עצמה כדי שהילד יקשר בין העונש לבין המעשה.
ג. להעניש בפרופורציה למעשה
ד. העונש צריך להיות קשור הגיונית למעשה.
ה. לעולם לא להצמיד לילד תווית שלילת כמו "אתה ילד רע" אלא לגנות אך ורק את המעשה, ולהסביר לו מדוע המעשה שעשה אינו רצוי.
ו. יש להימנע מענישה קולקטיבית .
"מתוך הספר - פסיכולוגיה חינוכית. ד"ר ציפי בר-אל, פרק 3. תיאוריות ההתניה האופרנטית"
תוויות:
חינוך
יום שישי, 26 בנובמבר 2010
אוטונומיה בית-ספרית למען יעילות ושיפור: מקרה ישראל
במהלך הקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה עם ד"ר נוצר נטע בקשה ממנו לקחת מאמר ולתת משוב למאמר בחרתי את המאמר אוטונומיה בית-ספרית למען יעילות ושיפור: מקרה ישראל . לאור המאמר עלו לי את המחשבות האלו
אני חושבת שאוטונומיה בית ספרית מפחיתה את השחיקה בקרב מורים. מורים יכולים לתת מכישרונם, מאהבתם ומהדברים החזקים אצלם לילדים. כאשר אתה עושה משהו מעצמך הנתינה היא גדולה ומשמעותית יותר. זה בסדר גם שיהיו תוכניות קבועות אך הצד האישי טוב לכולם. שילוב זה מנצח לדעתי, נושא האוטונומיה של מערכת החינוך בישראל הוא נושא שיש לו השפעה מריבית על שיפור מערכת החינוך. כמורה אני רואה את היתרונות הרבים של בית הספר בניהול עצמי, יתרונות המאפשרים הפעלת שיקול דעת בקבלת החלטות של בית הספר. יחד עם זאת, יש צורך עדיין בפיקוח של גורמים ממשרד החינוך , בכל נושא תכניות עבודה בית ספריות, מתוך מטרה של בקרה והערכה.תיאוריה שעליה מיושם רעיון של ניהול עצמי היא תיאוריה מאתגרת ומועילה למערכת כולה. הבעייתיות היא שאין קשר בין תיאוריה לביצוע בשטח ,אחת הבעיות היא שלמנהלים אין את הידע והכשרה היקפית לבצע את התרגום הפדגוגי לעולם הכספי, לכן התקציב מדשדש אחרי התוכנית הבית ספרית או יותר גרוע שאין קשר ביניהם.קושי נוסף הוא שבתי ספר הפכו להיות "צינור" של קבלת הכספים. אין אוטונומיה כמעט בכלום. למנהלים יש הרבה אחריות ומינימום סמכות. כל יוזמה ויצירתיות חייבת אישור מהרשות. דבר נוסף הוא שכל רשות חתמה על המסמכים באופן פרטני. אם רשויות יכולות פרש את זה אחרת ז"א שהמסמכים הם עמומים. עובדה זו מובילה אותי למסקנה שלפני שמעמיקים ברפורמה יש לטפל בסוגיות אלה הן ברמה המקומית והן ברמה הלאומית.על אף ההתנגדויות הרבות למדיניות זו בעיקר מצידם של בעלי סמכויות וכוח ברשויות והקשיים בהטמעה של התוכנית במע' החינוך אם מבחינה תקציבית ואם מבחינת יישומה בפועל.
אני בעד המדיניות בגלל העובדה שמוקד הניהול וקבלת ההחלטות בבית-ספר בניהול עצמי בתחומים הפדגוגיים, הארגוניים והכספיים הוא פנימי, כך נותנים לנו- המורים בשטח מרחב פעולה גדול יותר וסמכויות רבות יותר, מעבר לכך דבר זה משקף את האמון במנהל ובצוות ומעלה את רמת המורל והמוטיבציה לפעול .בנוסף, תרבות הניהול שלו גמישה ומתאימה את עצמה למידע חדש ולשינויים פנימיים וחיצוניים בסביבתו הארגונית בזמן קצר וביעילות, כך שמצד אחד בית הספר תמיד יהיה בתנופה קדימה וידחוף את תלמידיו להישגים גבוהים ומצד שני ע"י דיווח שוטף בפני הרשויות המרכזיות לגבי המטרות שהציב לעצמו, לגבי האופן שבו הקצה את משאביו וקבע את סדר העדיפויות שלו, ולגבי התפוקות החינוכיות והחברתיות שלו, ישיגו את הביטחון והיציבות שלו בית הספר זקוק!!!
לטעמי, בית ספר לא צריך להיות אוטונומי לחלוטין. צריכה להתנהל תרבות אשר נעה בין תרבות ריכוזית לתרבות אוטונומית. ישנן החלטות שצריכות להינתן "מבית" ע"י המנהל וצוות הניהול כיון שאין מי שמכיר את הטריטוריה ואת נקודות התורפה והחוזק של בית הספר טוב יותר מצוות זה. ולעומת זאת, ישנן החלטות אשר צריכות להינתן "מלמעלה" ע"י גורמים חיצוניים (משרד החינוך) כמו: תוכנית הלימודים ושעות ההוראה בכל מקצוע על מנת ליצור אחידות (שפה משותפת) בין כלל בתי הספר בארץ.
אני חושבת שאוטונומיה בית ספרית מפחיתה את השחיקה בקרב מורים. מורים יכולים לתת מכישרונם, מאהבתם ומהדברים החזקים אצלם לילדים. כאשר אתה עושה משהו מעצמך הנתינה היא גדולה ומשמעותית יותר. זה בסדר גם שיהיו תוכניות קבועות אך הצד האישי טוב לכולם. שילוב זה מנצח לדעתי, נושא האוטונומיה של מערכת החינוך בישראל הוא נושא שיש לו השפעה מריבית על שיפור מערכת החינוך. כמורה אני רואה את היתרונות הרבים של בית הספר בניהול עצמי, יתרונות המאפשרים הפעלת שיקול דעת בקבלת החלטות של בית הספר. יחד עם זאת, יש צורך עדיין בפיקוח של גורמים ממשרד החינוך , בכל נושא תכניות עבודה בית ספריות, מתוך מטרה של בקרה והערכה.תיאוריה שעליה מיושם רעיון של ניהול עצמי היא תיאוריה מאתגרת ומועילה למערכת כולה. הבעייתיות היא שאין קשר בין תיאוריה לביצוע בשטח ,אחת הבעיות היא שלמנהלים אין את הידע והכשרה היקפית לבצע את התרגום הפדגוגי לעולם הכספי, לכן התקציב מדשדש אחרי התוכנית הבית ספרית או יותר גרוע שאין קשר ביניהם.קושי נוסף הוא שבתי ספר הפכו להיות "צינור" של קבלת הכספים. אין אוטונומיה כמעט בכלום. למנהלים יש הרבה אחריות ומינימום סמכות. כל יוזמה ויצירתיות חייבת אישור מהרשות. דבר נוסף הוא שכל רשות חתמה על המסמכים באופן פרטני. אם רשויות יכולות פרש את זה אחרת ז"א שהמסמכים הם עמומים. עובדה זו מובילה אותי למסקנה שלפני שמעמיקים ברפורמה יש לטפל בסוגיות אלה הן ברמה המקומית והן ברמה הלאומית.על אף ההתנגדויות הרבות למדיניות זו בעיקר מצידם של בעלי סמכויות וכוח ברשויות והקשיים בהטמעה של התוכנית במע' החינוך אם מבחינה תקציבית ואם מבחינת יישומה בפועל.
אני בעד המדיניות בגלל העובדה שמוקד הניהול וקבלת ההחלטות בבית-ספר בניהול עצמי בתחומים הפדגוגיים, הארגוניים והכספיים הוא פנימי, כך נותנים לנו- המורים בשטח מרחב פעולה גדול יותר וסמכויות רבות יותר, מעבר לכך דבר זה משקף את האמון במנהל ובצוות ומעלה את רמת המורל והמוטיבציה לפעול .בנוסף, תרבות הניהול שלו גמישה ומתאימה את עצמה למידע חדש ולשינויים פנימיים וחיצוניים בסביבתו הארגונית בזמן קצר וביעילות, כך שמצד אחד בית הספר תמיד יהיה בתנופה קדימה וידחוף את תלמידיו להישגים גבוהים ומצד שני ע"י דיווח שוטף בפני הרשויות המרכזיות לגבי המטרות שהציב לעצמו, לגבי האופן שבו הקצה את משאביו וקבע את סדר העדיפויות שלו, ולגבי התפוקות החינוכיות והחברתיות שלו, ישיגו את הביטחון והיציבות שלו בית הספר זקוק!!!
לטעמי, בית ספר לא צריך להיות אוטונומי לחלוטין. צריכה להתנהל תרבות אשר נעה בין תרבות ריכוזית לתרבות אוטונומית. ישנן החלטות שצריכות להינתן "מבית" ע"י המנהל וצוות הניהול כיון שאין מי שמכיר את הטריטוריה ואת נקודות התורפה והחוזק של בית הספר טוב יותר מצוות זה. ולעומת זאת, ישנן החלטות אשר צריכות להינתן "מלמעלה" ע"י גורמים חיצוניים (משרד החינוך) כמו: תוכנית הלימודים ושעות ההוראה בכל מקצוע על מנת ליצור אחידות (שפה משותפת) בין כלל בתי הספר בארץ.
תוויות:
חינוך
יום ראשון, 7 בנובמבר 2010
אלימות בבתי הספר
בחברה שלנו ובמערכת החינוך קיימת זכות יסוד של כל ילד וילדה – לביטחון אישי ותחושת מוגנות, לשמירה על הגוף, הבריאות הנפשית והרכוש – מפני כל פגיעה. עם זאת אנו פוגשים, תופעות שונות של חיכוכים, הצקות, קטטות, מכות ובמקרים קיצוניים איומים או אף תקיפות בנשק קר או חם. במערכת החינוך כמו בחברה כולה – מודאגים מתופעות אלה ופועלים בתוכניות שונות ליצירת סביבה ואקלים בטוחים יותר למניעת אלימות בבית הספר .
אנו יכולים להתמודד עם הבעיה מומלץ על ניסוח תקנון בית-הספר שבו יהיו שותפים גם ההנהלה והצוות החינוכי וגם ההורים. יעמדו על זכותכם להשתתף, להביע דעתכם ולהשפיע - באמצעות נציגי הכתה, השכבה או מועצת התלמידים. התקנון ישקף גם זכויות וגם חובות באי בית-הספר, צעירים כמבוגרים, להתנהגות נאותה מתוך כבוד הדדי ובטחון. ובכל מקרה אלימות בין תלמידים בתוך בית-הספר ומחוצה לו יערך בירור בין הצדדים, ישותפו ההורים ויוחלט על דרכי תגובה ופעולה. רישום נזיפה ביומן הכתה, הפחתת ציון במקצוע כלשהו . העברה זמנית לכתה נמוכה ו/או לכתה מקבילה ולא יעשה שימוש בענישה משפילה .במקרים קיצוניים ניתן יהיה להשעות או להרחיק לצמיתות ואף לערב משטרה. אלימות המוגדרת בהטרדה מינית – יטפל הצוות החינוכי/טיפולי בבית-הספר, גם במי שנפגע וגם בפוגע. הטיפול יעשה ברגישות ובמקצועיות ובשיתוף ההורים וגורמים מטפלים בבית-הספר ולעיתים גם מחוצה לו.
ולפי תוכנית משרד החינוך שר החינוך מציג תוכנית למיגור האלימות בבתי הספר: החמרת הענישה לתלמידים אלימים, סמכויות נרחבות למנהלים ולמורים, קביעת מדרג ענישה וקלות-יתר בעירוב משטרה לטיפול בתופעות אלימות . וזה לפי חוזר מנכ"ל הכולל חוקי ענישה מחמירים ביותר נגד אלימות ובעיות משמעת בקרב התלמידים. שר החינוך, גדעון סער, יקבלו בתי הספר סמכויות רחבות יותר בכל הקשור לטיפול בתלמידים אלימים. לפי התוכנית, צוות בית הספר יוכל לראשונה לפנות ישירות למשטרה כדי לדווח על מקרה אלימות ללא צורך בתיווך של פקיד סעד. כמו כן, יוחמרו העונשים לתלמידים ויוגדל משך השעייתם על עבירות שונות, ללא אזהרה מראש. הורים שירצו לערער על עונשים מסוג זה יוכלו לעשות זאת בכתב בלבד ובפנייה לוועדת ערר.
אלימות לפי מדרג
הדרגה הראשונה שהגדיר משרד החינוך כוללת אלימות מילולית - איום, לעג על רקע גזעני, פגיעה בהורים -בפעם הראשונה. כמו כן, היא כוללת אלימות פיזית חד-פעמית. ההנחיות החדשות מחייבות את המורה הנוכח לטפל במקרה, ליידע את מחנך הכיתה, לעצור את האירוע, לערוך שיחת בירור, לתעד את האירוע, ליידע את ההורים, לקיים שיחה עם התלמידים המעורבים ולתת אזהרה.
דרגת האלימות השנייה כוללת אלימות מילולית חוזרת ונשנית, הטלת חרם, אלימות פיזית הנעשית בפעם שנייה, הצקות ומעשה בריונות חד-פעמי. העונשים במקרים אלה ניתנים לשיקול הדעת של בית הספר, בהם הורדת ציון בתעודה או הערה בסעיף ההתנהגות. בנוסף, יוכל בית הספר לבחור מתוך רשימת סנקציות אפשריות. בבית ספר יסודי ניתן להשאיר את התלמיד בזמן ההפסקה בהשגחת מבוגר. בכל שלבי החינוך ניתן להעביר את התלמיד לכיתה מקבילה באופן קבוע על פי החלטת מועצה פדגוגית. בבתי הספר העל-יסודיים יש להשעות את התלמיד ליום עד יומיים, בהתאם לחומרת האירוע. לפי ההנחיות החדשות, אלימות פיזית המתרחשת יותר מפעמיים מוגדרת כדרגה שלישית והחמורה ביותר. היא גם זו שגם כוללת חובת דיווח. על פי חוזר מנכ"ל החדש, יוכל מנהל בית הספר לדווח ישירות למשטרה על אירוע אלים, ולא דרך פקיד סעד. התנהגות זו כוללת גרימת חבלה חמורה לתלמיד במסגרת החינוכית, שכתוצאה ממנה נזקק הנפגע לטיפול רפואי. הדרגה החמורה מתייחסת גם למעשה אלימות או השחתת רכוש הנעשים תוך שימוש בחומרים, כלים או במכשירים מסוכנים, תקיפה גופנית שבה תלמידים נפגעים או שנגרם בה סיכון לשלומם וכן מקרי אלימות המתרחשים בהשפעת סמים ואלכוהול.
חוזר המנכ"ל מתייחס בהקשר זה גם מקרי אלימות קבוצתית שבה אדם נפגע או כאשר ישנו חשש לאלימות כזאת, בין אם מדובר בתלמידים או בקבוצות מעורבות של תלמידים ושל זרים. כך גם במקרים של סחיטת דמי חסות או הבטחת חסות ושמירה, עבירות של פריצה, גרימת נזק בזדון והצתה ונשיאת מכשירים מסוכנים. בנוסף, הוא מתייחס לפגיעה חמורה באמצעות האינטרנט, כמו התחזות, הפצת תכנים פרטיים מביכים, איומים, אלימות תלמידים נגד הצוות החינוכי ועובדי המוסד ועוד. כיום, במקרים מסוג זה חייב בית הספר לדווח להורי התלמיד האלים. אולם מעתה יוכל מנהל בית ספר יסודי להשעות באופן מיידי את התלמיד ליום או יומיים. מנהל בית הספר על-יסודי יוכל להשעות את התלמיד לשלושה עד חמישה ימים. באירועים המתרחשים בטיול, יוכל מנהל בית הספר להחזיר את התלמידים המעורבים לבתיהם, וזאת בנוסף לטיפול המשמעתי והחינוכי. במקביל להשעיה, על מנהל בית הספר וצוותו לבנות תכנית אישית לתלמיד הפוגע שתכלול מרכיבים של השגחה ונוכחות, טיפול, מפגשים סדירים של הצוות עם הוריו, דמות מלווה בתוך בית הספר, מענה לצרכים לימודיים ועוד. במקרה של אירוע מדרגה שלישית יוכרז "מצב אירוע חמור" בבית הספר. לפי נוהל זה, המנהל נדרש לכנס ועדה פנים בית-ספרית לקביעת דרכי הטיפול באירוע, בהתאם להנחיות החוזר.
במקרה שאירוע אלימות מדרגה שלישית מתרחש בפעם השנייה, נקבע כי התלמיד הפוגע יושעה פעם נוספת ליומיים עד ארבעה ימים בבית ספר יסודי ולשלושה עד שמונה ימים בבית ספר על-יסודי. כמו כן, יוכל מנהל בית הספר לפנות למפקח הכולל כדי שיכנס וועדה, לא יאוחר משלושה ימים מהאירוע האלים. בוועדה זו אמורות להתקבל החלטות בנוגע לעתיד התלמיד, לרבות פתיחת הליך להעברתו למוסד חינוכי אחר.
בית הספר הוא זה שיקבע את מדרג התגובות המתאים לו מתוך טווח התגובות המוצע. לפי תוכנית משרד החינוך, ניתן יהיה להשתמש בחלק מהטווח כדי לבנות את מדרג התגובות בבית הספר. בחירת התגובה תהיה בהתאם להישנות ההפרה, בהתאם לגיל ותקבע מראש. ההנחיות החדשות מתייחסות גם למקרים בהם תלמיד מופיע ללא תלבושת אחידה או הופעה הולמת שנוגדת את תקנון בית ספר. מנהלים יוכלו לבחור בין רישום באזהרה לשיחת בירור עם ההורים. אם המקרה חוזר על עצמו, יקבל הדבר ביטוי בתעודה, באמצעות הורדת ציון או הערה, וייתכן שאף תמנע כניסת התלמיד לשיעור. החוזר גם מפרט מה אסור למנהלים ולמורים לעשות: חל איסור חמור להעניש תלמידים בכל צורה של ענישה גופנית. כן נאסר לנקוט ענישה משפילה, כמו לעג ועלבון. בנוסף, נאסר להעניש תלמיד באמצעות העברתו לכיתה גבוהה או נמוכה יותר, אלא רק לכיתה מקבילה.
החומר נלקח מחוזר המנכ"ל של משרד החינוך
אנו יכולים להתמודד עם הבעיה מומלץ על ניסוח תקנון בית-הספר שבו יהיו שותפים גם ההנהלה והצוות החינוכי וגם ההורים. יעמדו על זכותכם להשתתף, להביע דעתכם ולהשפיע - באמצעות נציגי הכתה, השכבה או מועצת התלמידים. התקנון ישקף גם זכויות וגם חובות באי בית-הספר, צעירים כמבוגרים, להתנהגות נאותה מתוך כבוד הדדי ובטחון. ובכל מקרה אלימות בין תלמידים בתוך בית-הספר ומחוצה לו יערך בירור בין הצדדים, ישותפו ההורים ויוחלט על דרכי תגובה ופעולה. רישום נזיפה ביומן הכתה, הפחתת ציון במקצוע כלשהו . העברה זמנית לכתה נמוכה ו/או לכתה מקבילה ולא יעשה שימוש בענישה משפילה .במקרים קיצוניים ניתן יהיה להשעות או להרחיק לצמיתות ואף לערב משטרה. אלימות המוגדרת בהטרדה מינית – יטפל הצוות החינוכי/טיפולי בבית-הספר, גם במי שנפגע וגם בפוגע. הטיפול יעשה ברגישות ובמקצועיות ובשיתוף ההורים וגורמים מטפלים בבית-הספר ולעיתים גם מחוצה לו.
ולפי תוכנית משרד החינוך שר החינוך מציג תוכנית למיגור האלימות בבתי הספר: החמרת הענישה לתלמידים אלימים, סמכויות נרחבות למנהלים ולמורים, קביעת מדרג ענישה וקלות-יתר בעירוב משטרה לטיפול בתופעות אלימות . וזה לפי חוזר מנכ"ל הכולל חוקי ענישה מחמירים ביותר נגד אלימות ובעיות משמעת בקרב התלמידים. שר החינוך, גדעון סער, יקבלו בתי הספר סמכויות רחבות יותר בכל הקשור לטיפול בתלמידים אלימים. לפי התוכנית, צוות בית הספר יוכל לראשונה לפנות ישירות למשטרה כדי לדווח על מקרה אלימות ללא צורך בתיווך של פקיד סעד. כמו כן, יוחמרו העונשים לתלמידים ויוגדל משך השעייתם על עבירות שונות, ללא אזהרה מראש. הורים שירצו לערער על עונשים מסוג זה יוכלו לעשות זאת בכתב בלבד ובפנייה לוועדת ערר.
אלימות לפי מדרג
הדרגה הראשונה שהגדיר משרד החינוך כוללת אלימות מילולית - איום, לעג על רקע גזעני, פגיעה בהורים -בפעם הראשונה. כמו כן, היא כוללת אלימות פיזית חד-פעמית. ההנחיות החדשות מחייבות את המורה הנוכח לטפל במקרה, ליידע את מחנך הכיתה, לעצור את האירוע, לערוך שיחת בירור, לתעד את האירוע, ליידע את ההורים, לקיים שיחה עם התלמידים המעורבים ולתת אזהרה.
דרגת האלימות השנייה כוללת אלימות מילולית חוזרת ונשנית, הטלת חרם, אלימות פיזית הנעשית בפעם שנייה, הצקות ומעשה בריונות חד-פעמי. העונשים במקרים אלה ניתנים לשיקול הדעת של בית הספר, בהם הורדת ציון בתעודה או הערה בסעיף ההתנהגות. בנוסף, יוכל בית הספר לבחור מתוך רשימת סנקציות אפשריות. בבית ספר יסודי ניתן להשאיר את התלמיד בזמן ההפסקה בהשגחת מבוגר. בכל שלבי החינוך ניתן להעביר את התלמיד לכיתה מקבילה באופן קבוע על פי החלטת מועצה פדגוגית. בבתי הספר העל-יסודיים יש להשעות את התלמיד ליום עד יומיים, בהתאם לחומרת האירוע. לפי ההנחיות החדשות, אלימות פיזית המתרחשת יותר מפעמיים מוגדרת כדרגה שלישית והחמורה ביותר. היא גם זו שגם כוללת חובת דיווח. על פי חוזר מנכ"ל החדש, יוכל מנהל בית הספר לדווח ישירות למשטרה על אירוע אלים, ולא דרך פקיד סעד. התנהגות זו כוללת גרימת חבלה חמורה לתלמיד במסגרת החינוכית, שכתוצאה ממנה נזקק הנפגע לטיפול רפואי. הדרגה החמורה מתייחסת גם למעשה אלימות או השחתת רכוש הנעשים תוך שימוש בחומרים, כלים או במכשירים מסוכנים, תקיפה גופנית שבה תלמידים נפגעים או שנגרם בה סיכון לשלומם וכן מקרי אלימות המתרחשים בהשפעת סמים ואלכוהול.
חוזר המנכ"ל מתייחס בהקשר זה גם מקרי אלימות קבוצתית שבה אדם נפגע או כאשר ישנו חשש לאלימות כזאת, בין אם מדובר בתלמידים או בקבוצות מעורבות של תלמידים ושל זרים. כך גם במקרים של סחיטת דמי חסות או הבטחת חסות ושמירה, עבירות של פריצה, גרימת נזק בזדון והצתה ונשיאת מכשירים מסוכנים. בנוסף, הוא מתייחס לפגיעה חמורה באמצעות האינטרנט, כמו התחזות, הפצת תכנים פרטיים מביכים, איומים, אלימות תלמידים נגד הצוות החינוכי ועובדי המוסד ועוד. כיום, במקרים מסוג זה חייב בית הספר לדווח להורי התלמיד האלים. אולם מעתה יוכל מנהל בית ספר יסודי להשעות באופן מיידי את התלמיד ליום או יומיים. מנהל בית הספר על-יסודי יוכל להשעות את התלמיד לשלושה עד חמישה ימים. באירועים המתרחשים בטיול, יוכל מנהל בית הספר להחזיר את התלמידים המעורבים לבתיהם, וזאת בנוסף לטיפול המשמעתי והחינוכי. במקביל להשעיה, על מנהל בית הספר וצוותו לבנות תכנית אישית לתלמיד הפוגע שתכלול מרכיבים של השגחה ונוכחות, טיפול, מפגשים סדירים של הצוות עם הוריו, דמות מלווה בתוך בית הספר, מענה לצרכים לימודיים ועוד. במקרה של אירוע מדרגה שלישית יוכרז "מצב אירוע חמור" בבית הספר. לפי נוהל זה, המנהל נדרש לכנס ועדה פנים בית-ספרית לקביעת דרכי הטיפול באירוע, בהתאם להנחיות החוזר.
במקרה שאירוע אלימות מדרגה שלישית מתרחש בפעם השנייה, נקבע כי התלמיד הפוגע יושעה פעם נוספת ליומיים עד ארבעה ימים בבית ספר יסודי ולשלושה עד שמונה ימים בבית ספר על-יסודי. כמו כן, יוכל מנהל בית הספר לפנות למפקח הכולל כדי שיכנס וועדה, לא יאוחר משלושה ימים מהאירוע האלים. בוועדה זו אמורות להתקבל החלטות בנוגע לעתיד התלמיד, לרבות פתיחת הליך להעברתו למוסד חינוכי אחר.
בית הספר הוא זה שיקבע את מדרג התגובות המתאים לו מתוך טווח התגובות המוצע. לפי תוכנית משרד החינוך, ניתן יהיה להשתמש בחלק מהטווח כדי לבנות את מדרג התגובות בבית הספר. בחירת התגובה תהיה בהתאם להישנות ההפרה, בהתאם לגיל ותקבע מראש. ההנחיות החדשות מתייחסות גם למקרים בהם תלמיד מופיע ללא תלבושת אחידה או הופעה הולמת שנוגדת את תקנון בית ספר. מנהלים יוכלו לבחור בין רישום באזהרה לשיחת בירור עם ההורים. אם המקרה חוזר על עצמו, יקבל הדבר ביטוי בתעודה, באמצעות הורדת ציון או הערה, וייתכן שאף תמנע כניסת התלמיד לשיעור. החוזר גם מפרט מה אסור למנהלים ולמורים לעשות: חל איסור חמור להעניש תלמידים בכל צורה של ענישה גופנית. כן נאסר לנקוט ענישה משפילה, כמו לעג ועלבון. בנוסף, נאסר להעניש תלמיד באמצעות העברתו לכיתה גבוהה או נמוכה יותר, אלא רק לכיתה מקבילה.
החומר נלקח מחוזר המנכ"ל של משרד החינוך
תוויות:
חינוך
יום שני, 23 באוגוסט 2010
חזון בית-ספרי
מנהל בית ספר הוא מנהיג חינוכי המקדם הצלחה של כל התלמידים באמצעות עיצוב , עידוד, פיתוח ויישום חזון למידה משותף עם קהילות בית הספר ונתמך על ידה .
החזון הוא התמונה המיטבית העתידית של בית הספר כפי שהוא רואה את עצמו לאור השקפת העולם שלו ושלמימושה הוא מחויב . בספרות הניהול תופס נושא החזון הארגוני מקום נכבד . סבור שחזון ארגוני משותף המתווה את הכוון ואת הדרך שבה יש לפעול כדי שהארגון יהיה במיטבו חיוני לתפקוד איכותי של ארגונים . בספרות העוסקת בנושא המנהיגות ניתן לחזון משקל רב ,עד כדי טענה שהצלחתה מנהיג או כשלונו היא תלוית חזון .
חזון בית ספרי מהווה מוקד חשוב בחיי בית הספר. החזון מאפשר לקידום של אנשים סביב רעיון, ומגדיר את ייעודו של בית הספר. הוא נחשב למרכיב חיוני בהצלחה של ארגונים וכמאפיין של בתי ספר אפקטיביים. חזון מוגדר כתמונה עתידית של הארגון הבית ספרי. הוא מהווה הזדהות והשראה, מעניק למונהגים תחושת שותפות וגאווה, מניע אותם למעורבות ולמחויבות, ומדרבן אותם להפיק ביצועים איכותיים, מעבר לרגיל ולמצוי. החזון הוא מתודיקה של בית הספר ומשמש ציר מרכזי שלו, כרציונל לעשייה. הכרה בנקודה זו תוביל אותנו לבחון באיזו מידה המנהיגות של מנהל בית הספר תורמת לתהליך החינוכי ואכן חזון המנהל מתממש בפועל.
חזון ביה"ס ומטרותיו :
החזון ומטרותיו גובשו בשיתוף צוות בית הספר ובשיתוף פעולה עם ההורים ,המנהל וצוותו:
כל תלמיד יכול- התלמיד מסוגל וזכאי להגיע להישגים גבוהים ולמיצוי יכולתו ייחד אתנו.
קהילה מוגנת- אני מאמינה בטיפוח קהילה מוגנת, תומכת ומשתפת פעולה חיובית עם הנהלת ביה"ס על מנת להשיג את המטרה של כולנו.
אני מאמינה ביצירת אוירה של חום ואהבה כבסיס לעיצוב התלמיד המכיר בערך עצמו ומשתלב בסביבתו.
אני מאמינה כי פיתוח תחושת שייכות ונאמנות לכל תלמידי ביה"ס הוא לב ליבו של תהליך צמיחה והתפתחות רעיונות למציאות העתידית.
אני מאמינה בקשר בין האדם לסביבתו ובטיפוח זיקה לקהילה כדי להיות מעורבים בתהליך החינוכי.
אני מאמינה בייחודיות שלנו, תלמידים,הורים ומורים ובאפשרות לממש את מטרותינו המשותפות תוך מעורבות ושיתופיות והפריה הדדית .
אני מאמינה במתן הזדמנות למימוש יכולתו של הפרט תוך שאיפה למצוינות אישית.
אני מאמינה לעודד את תלמידינו להיות לומדים בעלי מכוונות עצמית , לגלות יוזמה, סקרנות ויצירתיות.
ניסוח ומיקוד החזון:
הגדשת שעות לימוד מעבר למה שמקצה משרד החינוך לכול נושא ע"י התחברות לגופים מקצועיים (לב"ם, חומש, וכ"ו).
קשר בין כל תלמיד וצוות המורים באמצעות התקשורת המתקדמת (מייל).
הערכי: לחנך אדם אוהב אדם, להעניק שיווין הזדמנויות לכל תלמיד ולאפשר לו להתפתח על פי דרכו.
כבוד לכל אדם - תלמידים , חברים לצוות , הורים , גורמי קהילה.
מצוינות - מיצוי הפוטנציאל של התלמידים ושל הצוות , מקצועיות ולא בינוניות.
אמינות - הגינות , יושר, דוגמה אישית, המנהל וצוותו.
אחריות אישית – התמדה ועקביות, המנהל למורים והמורים לתלמידים.
שותפות וצוותיות – עבודה בצוות ואחריות כוללת ופזור סמכויות.
שייכות וקשר - לביה"ס , לקהילה .
הפיכת החזון למוחשי:
פיתוח עבודתנו כצוות חינוכי , הרחבת הידע ושיפור היכולות שלנו , העצמת תפקידנו במגוון תחומי העשייה שלנו : בחינוך , בהוראה , בתקשורת הבין-אישית , בארגון ובניהול.
העלאת ההישגים של כל אחד מהתלמידים ושיפור היכולות שלהם להתפתח בתחומים השונים: הלימודי , הערכי- מוסרי ,החברתי והרגשי. טיפוח אקלים מיטבי וחיזוק תדמיתו של ביה"ס.
החזון הוא התמונה המיטבית העתידית של בית הספר כפי שהוא רואה את עצמו לאור השקפת העולם שלו ושלמימושה הוא מחויב . בספרות הניהול תופס נושא החזון הארגוני מקום נכבד . סבור שחזון ארגוני משותף המתווה את הכוון ואת הדרך שבה יש לפעול כדי שהארגון יהיה במיטבו חיוני לתפקוד איכותי של ארגונים . בספרות העוסקת בנושא המנהיגות ניתן לחזון משקל רב ,עד כדי טענה שהצלחתה מנהיג או כשלונו היא תלוית חזון .
חזון בית ספרי מהווה מוקד חשוב בחיי בית הספר. החזון מאפשר לקידום של אנשים סביב רעיון, ומגדיר את ייעודו של בית הספר. הוא נחשב למרכיב חיוני בהצלחה של ארגונים וכמאפיין של בתי ספר אפקטיביים. חזון מוגדר כתמונה עתידית של הארגון הבית ספרי. הוא מהווה הזדהות והשראה, מעניק למונהגים תחושת שותפות וגאווה, מניע אותם למעורבות ולמחויבות, ומדרבן אותם להפיק ביצועים איכותיים, מעבר לרגיל ולמצוי. החזון הוא מתודיקה של בית הספר ומשמש ציר מרכזי שלו, כרציונל לעשייה. הכרה בנקודה זו תוביל אותנו לבחון באיזו מידה המנהיגות של מנהל בית הספר תורמת לתהליך החינוכי ואכן חזון המנהל מתממש בפועל.
חזון ביה"ס ומטרותיו :
החזון ומטרותיו גובשו בשיתוף צוות בית הספר ובשיתוף פעולה עם ההורים ,המנהל וצוותו:
כל תלמיד יכול- התלמיד מסוגל וזכאי להגיע להישגים גבוהים ולמיצוי יכולתו ייחד אתנו.
קהילה מוגנת- אני מאמינה בטיפוח קהילה מוגנת, תומכת ומשתפת פעולה חיובית עם הנהלת ביה"ס על מנת להשיג את המטרה של כולנו.
אני מאמינה ביצירת אוירה של חום ואהבה כבסיס לעיצוב התלמיד המכיר בערך עצמו ומשתלב בסביבתו.
אני מאמינה כי פיתוח תחושת שייכות ונאמנות לכל תלמידי ביה"ס הוא לב ליבו של תהליך צמיחה והתפתחות רעיונות למציאות העתידית.
אני מאמינה בקשר בין האדם לסביבתו ובטיפוח זיקה לקהילה כדי להיות מעורבים בתהליך החינוכי.
אני מאמינה בייחודיות שלנו, תלמידים,הורים ומורים ובאפשרות לממש את מטרותינו המשותפות תוך מעורבות ושיתופיות והפריה הדדית .
אני מאמינה במתן הזדמנות למימוש יכולתו של הפרט תוך שאיפה למצוינות אישית.
אני מאמינה לעודד את תלמידינו להיות לומדים בעלי מכוונות עצמית , לגלות יוזמה, סקרנות ויצירתיות.
ניסוח ומיקוד החזון:
הגדשת שעות לימוד מעבר למה שמקצה משרד החינוך לכול נושא ע"י התחברות לגופים מקצועיים (לב"ם, חומש, וכ"ו).
קשר בין כל תלמיד וצוות המורים באמצעות התקשורת המתקדמת (מייל).
הערכי: לחנך אדם אוהב אדם, להעניק שיווין הזדמנויות לכל תלמיד ולאפשר לו להתפתח על פי דרכו.
כבוד לכל אדם - תלמידים , חברים לצוות , הורים , גורמי קהילה.
מצוינות - מיצוי הפוטנציאל של התלמידים ושל הצוות , מקצועיות ולא בינוניות.
אמינות - הגינות , יושר, דוגמה אישית, המנהל וצוותו.
אחריות אישית – התמדה ועקביות, המנהל למורים והמורים לתלמידים.
שותפות וצוותיות – עבודה בצוות ואחריות כוללת ופזור סמכויות.
שייכות וקשר - לביה"ס , לקהילה .
הפיכת החזון למוחשי:
פיתוח עבודתנו כצוות חינוכי , הרחבת הידע ושיפור היכולות שלנו , העצמת תפקידנו במגוון תחומי העשייה שלנו : בחינוך , בהוראה , בתקשורת הבין-אישית , בארגון ובניהול.
העלאת ההישגים של כל אחד מהתלמידים ושיפור היכולות שלהם להתפתח בתחומים השונים: הלימודי , הערכי- מוסרי ,החברתי והרגשי. טיפוח אקלים מיטבי וחיזוק תדמיתו של ביה"ס.
תוויות:
חינוך
יום שבת, 7 באוגוסט 2010
בית הספר המדינה והעיר הפרדיגמה המתקדמת
בעקבות קריאת המאמר של סוזן סמל "בית הספר המדינה והעיר הפרדיגמה המתקדמת " בקורס סוגיות במדיניות החינוך פרופ' וולנסקי עמי -המאמר נכתב בשפה האנגלית – רציתי קודם כל לתת תקציר למאמר אח"כ לתת הדעה שלי וההתייחסות למאמר
הוקם בית הספר ע"י קרלין פארט 1914 להורים שחיפשו לילדיהם מסגרת אחרת חוץ מבית הספר הרגיל והוא חולק ל 3 קבוצות גיל גן עד ב' , חטיבת ביניים ג' – ה' והתיכון מ ו' – ח' . התלמיד היה שותף פעיל בקהילה הבית סיפרית ולא להפך , בהתחלה בית הספר היה למשחק , המשחק מאפשר התנסויות חדשות( דיואי ) התלמיד לומד בצורה יותר טובה כשהוא מתנסה ומגלה דברים בעצמו . לא הייתה התעניינות כל כך בהתחלה לאוכלוסיה בטענה שבית הספר לא מכשיר את התלמידים למיומנויות הנדרשות בבית ספר רגיל . מודל בית הספר התבסס על התיאוריה של דיואי .האמינה שילדים צעירים צריכים ללמוד מהתנסויות מהסביבה . כשיגדלו השקפת עולמם תתרחב ואז נציג להם משימות וחומרים וזה ע"י תוכנית מובנת מראש . התפקידים בבית הספר חלקו לפי גילים התנסות ויישם . משמעות מודל זה היה חברה של ילדים צעירים המעורבים בלמידה שלהם. פארט החליטה את ארגון בבית הספר שהכיל חברים שלמדו בבית הספר והם היו הצוות , והיא הייתה המחליטה על הניהול ללא ויכוח וזה לא הצליח הרבה מורים ברחו מבית הספר .ג'ון וינסון מורי הושפעה מדרך של פארט האמינה " כל ילד נורמאלי נולד עם אומץ, סקרנות , רצון לחקירה לגלות ולנסות דברים בעצמו , הוא בוחן ומתנסה עם הכול ע"י חיקוי וזו הדרך שלו להתפתח ". ועל בית הספר לספק סביבה שבה נתנה לילדים לבחור את החומר שהם רוצים ללמוד והיא המשיך בדרך של פארט .נתנה לצוות האחריות לעבוד אבל " ניתן לעשות כל מה שתירצה כל עוד תוכל להצדיק את מעשיך ".בית הספר לא הצליח ראו שבית הספר הזה לא טוב לא מלמד קריאה , מקבל תלמידים עם לקויות למידה .קטלין הולץ גם המשיכה בדרך של פארט והיא הצליחה ב 1981 נעשה שינויי בתוכנית הלימודים והכניסו דברים להצלחת הלימודים יותר , בית הספר נישען על העבר אך יחד עם זאת מתקדם .
ההתייחסות למאמר : לפי דעתי זה בית ספר העונה על צריכים לילדים שיש להם בעיה בלימודים – לא מתכוונת עם צרכים מיוחדים – הם לומדים יותר טוב בהתנסות וזאת דרך טובה להכין אותם לעתיד .יש דברים יותר מעניינים בחיים שצריך לילד ללמוד אותם חוץ מה שיש בספרים . יש דברים שלומדים אותם בתוכנית הלימודים לפי דעתי לא מעניינת ולא צרכים אותם בחיים שלנו ,אז למה נלמד אותם ולמה נכניס אותם לראש התלמידים , הרבה חומר ונשאר חומר קטן בראש. למשל במתמטיקה יש הרבה דברים שאנחנו לא צריכים אותם בחיי יום יום ( כמו נגזרות ....) לא כל תלמיד צריך אותם בחיים . ועוד יש הרבה דברים . וגם עובדה אם אתה מלמד תלמיד דבר דרך ניסוי לעולם לא ישכח אותו .הפדגוגיה התבססה על הרעיון שילד צריך דרך החוויה וההתנסות, הלימוד באמצעות ההתנסות מעודד את הילד לחקור, לשאול ולפתור סוגיות. מטרתו של חיקוי המציאות הינה לדרבן את הילדים לחקור, לעבוד באופן עצמאי ובשיתוף פעולה, לשאול שאלות ולמצוא להן תשובות ופתרונות, לנהל מחקר ובכך להפוך ללמדנים עצמאיים. הילדים לומדים להעריך עצמם, אחרים, רעיונות, כישורים, אחריות ועבודה קשה. הם חשים את הסיפוק בחשיבה ועשייה יצירתית בכל האמצעים. כל ילד זוכה להתפתח עפ"י הקצב האישי שלו. כל ילד יוכל לגלות את הריגוש והמשמעת שבלימוד ולגלות בתוך עצמו תחושה עמוקה של יושרה אישית. הלמידה המשמעותית שגורמת להנאת התלמיד והנעתו היא גורם מעודד אותו ונותן לו מוטיבציה ללמידה. מערכת החינוך היום דואגת בהקניית ידע ,אינה מאפשרת מספיק גירויים אינטלקטואליים לילדים, מה שמעניין אותה איך התלמיד ידע החומר אבל האם השיטה הזאת מתאימה לכולם והאם היא נותנת מקום לשילוב ולגיון הדרכים שיתנו חוויה לתלמיד ובטחון עצמי?המטרה שלנו היא לפתח את התלמיד ולתת לו הכלים והדרכים להתגבר על כל מידע בתחום מסוים-אם אנחנו דואגים לתת לילד את האופציות והדרך הקרובה לו מה שמעניין אותו הוא איך להשתלט על הדברים בדרך נעימה שתגרום לו לאהבת כל נושא וזה בטח תלוי במה אנחנו מסייעים לו והאם יש לו את הכלי לבחירת הדרך הנכונה לפתור ולגייס המידע. בהתייחסות למאמר ומתוך אמונה הילד במרכז ועלינו להמציא ולאפשר כל האמצעים והכלים בכדי שיוכל ללמוד ולהתקדם ולפתיח חשיבה דרך ניסיון וחוויה. ולהתייחסות המנהל למורים לדעתי המנהלת מוריי היא מסוג המנהיגים הזמניים, היא לא יכולה לנהל בית ספר לבדה כמו שאי אפשר להחזיק שלושה אבטיחים ביד אחת ובכך היא טעתה ובגדול כי עידנו של המנהל הרודן להחזיק את בית הספר בכוח חלף מזמן וצריך לחפש דרכים אחרות אשר יתבטאו בשיתוף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים החל מסגל ההוראה , המנהל צריך לגלות סובלנות כלפי המורים, לשמוע דעות חלוקות על שלו ולתת למורה חופש לבחור ולהחליט לפי השיקול שלו , כי בדרך זאת המורים ירגישו שייכים לבית הספר ולא מאוימים ,יתרמו יותר והלמידה תהיה מהנה בשבילם ובשביל התלמידים .המנהל גם צריך להתייחס למורים בכבוד ובמיוחד מול התלמידים כי בכך הוא יעודד אותם לכבד אחד את השני , לכבד את המורה ובנוסף לכבד את המנהל שהוא הדמות שאמורה להיות מודל לחיקוי בבית הספר .אין לי שום צל של ספק שכולנו מורים, הורים, משרד החינוך וגורמים נוספים מתעניינים לטובתו של התלמיד כאשר כולנו אומרים, מנסים, עובדים ומתכננים שהתלמיד הוא במרכז וכולנו צריכים לפעול לטובתו.לכן דרושה תוכנית לימודים שבעיקרה התלמיד הוא החושב, העובד, המייצר, הפותר, המציע והמתכנן רק כך התלמיד יהיה במרכז.
הוקם בית הספר ע"י קרלין פארט 1914 להורים שחיפשו לילדיהם מסגרת אחרת חוץ מבית הספר הרגיל והוא חולק ל 3 קבוצות גיל גן עד ב' , חטיבת ביניים ג' – ה' והתיכון מ ו' – ח' . התלמיד היה שותף פעיל בקהילה הבית סיפרית ולא להפך , בהתחלה בית הספר היה למשחק , המשחק מאפשר התנסויות חדשות( דיואי ) התלמיד לומד בצורה יותר טובה כשהוא מתנסה ומגלה דברים בעצמו . לא הייתה התעניינות כל כך בהתחלה לאוכלוסיה בטענה שבית הספר לא מכשיר את התלמידים למיומנויות הנדרשות בבית ספר רגיל . מודל בית הספר התבסס על התיאוריה של דיואי .האמינה שילדים צעירים צריכים ללמוד מהתנסויות מהסביבה . כשיגדלו השקפת עולמם תתרחב ואז נציג להם משימות וחומרים וזה ע"י תוכנית מובנת מראש . התפקידים בבית הספר חלקו לפי גילים התנסות ויישם . משמעות מודל זה היה חברה של ילדים צעירים המעורבים בלמידה שלהם. פארט החליטה את ארגון בבית הספר שהכיל חברים שלמדו בבית הספר והם היו הצוות , והיא הייתה המחליטה על הניהול ללא ויכוח וזה לא הצליח הרבה מורים ברחו מבית הספר .ג'ון וינסון מורי הושפעה מדרך של פארט האמינה " כל ילד נורמאלי נולד עם אומץ, סקרנות , רצון לחקירה לגלות ולנסות דברים בעצמו , הוא בוחן ומתנסה עם הכול ע"י חיקוי וזו הדרך שלו להתפתח ". ועל בית הספר לספק סביבה שבה נתנה לילדים לבחור את החומר שהם רוצים ללמוד והיא המשיך בדרך של פארט .נתנה לצוות האחריות לעבוד אבל " ניתן לעשות כל מה שתירצה כל עוד תוכל להצדיק את מעשיך ".בית הספר לא הצליח ראו שבית הספר הזה לא טוב לא מלמד קריאה , מקבל תלמידים עם לקויות למידה .קטלין הולץ גם המשיכה בדרך של פארט והיא הצליחה ב 1981 נעשה שינויי בתוכנית הלימודים והכניסו דברים להצלחת הלימודים יותר , בית הספר נישען על העבר אך יחד עם זאת מתקדם .
ההתייחסות למאמר : לפי דעתי זה בית ספר העונה על צריכים לילדים שיש להם בעיה בלימודים – לא מתכוונת עם צרכים מיוחדים – הם לומדים יותר טוב בהתנסות וזאת דרך טובה להכין אותם לעתיד .יש דברים יותר מעניינים בחיים שצריך לילד ללמוד אותם חוץ מה שיש בספרים . יש דברים שלומדים אותם בתוכנית הלימודים לפי דעתי לא מעניינת ולא צרכים אותם בחיים שלנו ,אז למה נלמד אותם ולמה נכניס אותם לראש התלמידים , הרבה חומר ונשאר חומר קטן בראש. למשל במתמטיקה יש הרבה דברים שאנחנו לא צריכים אותם בחיי יום יום ( כמו נגזרות ....) לא כל תלמיד צריך אותם בחיים . ועוד יש הרבה דברים . וגם עובדה אם אתה מלמד תלמיד דבר דרך ניסוי לעולם לא ישכח אותו .הפדגוגיה התבססה על הרעיון שילד צריך דרך החוויה וההתנסות, הלימוד באמצעות ההתנסות מעודד את הילד לחקור, לשאול ולפתור סוגיות. מטרתו של חיקוי המציאות הינה לדרבן את הילדים לחקור, לעבוד באופן עצמאי ובשיתוף פעולה, לשאול שאלות ולמצוא להן תשובות ופתרונות, לנהל מחקר ובכך להפוך ללמדנים עצמאיים. הילדים לומדים להעריך עצמם, אחרים, רעיונות, כישורים, אחריות ועבודה קשה. הם חשים את הסיפוק בחשיבה ועשייה יצירתית בכל האמצעים. כל ילד זוכה להתפתח עפ"י הקצב האישי שלו. כל ילד יוכל לגלות את הריגוש והמשמעת שבלימוד ולגלות בתוך עצמו תחושה עמוקה של יושרה אישית. הלמידה המשמעותית שגורמת להנאת התלמיד והנעתו היא גורם מעודד אותו ונותן לו מוטיבציה ללמידה. מערכת החינוך היום דואגת בהקניית ידע ,אינה מאפשרת מספיק גירויים אינטלקטואליים לילדים, מה שמעניין אותה איך התלמיד ידע החומר אבל האם השיטה הזאת מתאימה לכולם והאם היא נותנת מקום לשילוב ולגיון הדרכים שיתנו חוויה לתלמיד ובטחון עצמי?המטרה שלנו היא לפתח את התלמיד ולתת לו הכלים והדרכים להתגבר על כל מידע בתחום מסוים-אם אנחנו דואגים לתת לילד את האופציות והדרך הקרובה לו מה שמעניין אותו הוא איך להשתלט על הדברים בדרך נעימה שתגרום לו לאהבת כל נושא וזה בטח תלוי במה אנחנו מסייעים לו והאם יש לו את הכלי לבחירת הדרך הנכונה לפתור ולגייס המידע. בהתייחסות למאמר ומתוך אמונה הילד במרכז ועלינו להמציא ולאפשר כל האמצעים והכלים בכדי שיוכל ללמוד ולהתקדם ולפתיח חשיבה דרך ניסיון וחוויה. ולהתייחסות המנהל למורים לדעתי המנהלת מוריי היא מסוג המנהיגים הזמניים, היא לא יכולה לנהל בית ספר לבדה כמו שאי אפשר להחזיק שלושה אבטיחים ביד אחת ובכך היא טעתה ובגדול כי עידנו של המנהל הרודן להחזיק את בית הספר בכוח חלף מזמן וצריך לחפש דרכים אחרות אשר יתבטאו בשיתוף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים החל מסגל ההוראה , המנהל צריך לגלות סובלנות כלפי המורים, לשמוע דעות חלוקות על שלו ולתת למורה חופש לבחור ולהחליט לפי השיקול שלו , כי בדרך זאת המורים ירגישו שייכים לבית הספר ולא מאוימים ,יתרמו יותר והלמידה תהיה מהנה בשבילם ובשביל התלמידים .המנהל גם צריך להתייחס למורים בכבוד ובמיוחד מול התלמידים כי בכך הוא יעודד אותם לכבד אחד את השני , לכבד את המורה ובנוסף לכבד את המנהל שהוא הדמות שאמורה להיות מודל לחיקוי בבית הספר .אין לי שום צל של ספק שכולנו מורים, הורים, משרד החינוך וגורמים נוספים מתעניינים לטובתו של התלמיד כאשר כולנו אומרים, מנסים, עובדים ומתכננים שהתלמיד הוא במרכז וכולנו צריכים לפעול לטובתו.לכן דרושה תוכנית לימודים שבעיקרה התלמיד הוא החושב, העובד, המייצר, הפותר, המציע והמתכנן רק כך התלמיד יהיה במרכז.
תוויות:
חינוך
הירשם ל-
רשומות (Atom)