ד"ר עמי וולנסקי The Rise and the Price of the Standards Movement
אחרי קריאת המאמר שבקשה ד"ר נטע בקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה ,רציתי לכתוב כמה מילים בעקבות קריאת המאמר:-
אני חושבת כי חשוב להציב סטנדרטים במערכת החינוך בדומה לכל מערכת ארגונית, שיובילו את הצוות החינוכי לקראת מטרות ויעדים אך לא להיות המטרה עצמה. הלמידה בבית הספר צריכה להיות חווייתית שתקרב את הלומד ללמידה משמעותית. כיום נראה על פניו כי העיסוק בסטנדרטים הוא מעל ומעבר, מורים ומנהלים עסוקים ברדיפה אחרי הישגים ומבחנים ארציים, דבר שהפך לצערי להיות המטרה העיקרית בהוראה ולהזנחת הצרכים האמיתיים של הלומד. כמערכת חינוכית עלינו המורים להעמיד את התלמיד במרכז ולזכור כי כל תלמיד הוא יחיד ומיוחד וכולם שונים בעלי צרכים שונים. קביעת סטנדרטים למערכת החינוך מחייבת טיפול שורש . ראשית יש לבסס את מעמד המורה שהדרדר בשנים האחרונות וכמו כן, העדר משמעת בקרב התלמידים , דבר הגורם לירידה בהישגים. חילופי השלטון התכופים במדינת ישראל הביאו לכך שכל שר חינוך שמונה רצה להביא בשורה למערכת ולהעלות אותה על דרך המלך נכשל. קביעת סטנדרטים מחייבת יציבות והתחשבות בפן האנושי ולא רק בפן ההישגי. חיקוי מערכות חינוך בעלות אופי תרבותי שונה לא יביאו להישגים הנדרשים. לדעתי הסטנדרטיזציה שמשרד החינוך מאמץ בעקבות ארה"ב לא תשפיע על התלמידים והישגיהם. משום שתוכנית זו מבוססת על השיטה המכניסטית שכל אדם הוא מעין מכונה ועליו להגיע לתפוקות מסוימות- כל זאת ללא התייחסות לצד האישי, הרגשי שלו. יש לזכור שהתלמידים מגיעים ממקומות שונים, האוכלוסיות אינן דומות אי אפשר לצפות מכל התלמידים ללמוד אותו הדבר יש להתייחס לשונות של התלמידים ולא ליצור תוכנית כוללת שהיא ממוצעת ואינה מתאימה הן לתלמידים החלשים והן לתלמידים החזקים אלא יוצרת פער יותר גדול. הלמידים שלנו הם שונים ונבדלים אחד מהשני,לכן קשה להתאים ולקבוע סטנדרטים שיתאימו לכולם. תוצאות המבחנים ההשוואתיים מיקמו את ישראל במקום נמוך בטבלה, מה שיצר קריאה נמרצת להגדרת סטנדרטים! מערכת החינוך מטרתה לחנך את האדם לתפקד בחברה כאזרח מן המניין, לכן חשוב לראות את הלומד כאדם וכישות ולא את ההישגים והסטנדרטים. לדעתי סטנדרטים ארציים ושיטות הערכה חדשות יכולים לשנות רק במעט את הלימוד, אלא אם יתווספו להם הוראה טובה יותר, אקלים בית ספרי תומך, חומרי למידה משופרים ותלמידים בעלי מוטיבציה גבוהה יותר, ללא אלה ההישגים לא ישתפרו. כמורה, כמחנכת אני מעוניין להכין את התלמידים לעולם כפי שהוא- באופן הטוב ביותר, לחברה שוויונית. אני חושבת שאי אפשר לקחת סטנדרטים מחו"ל ולהלבישם באופן מלאכותי על מערכת החינוך בישראל. החשיבה צריכה להיות מתוך המערכת ולא מחוצה לה. ניתן לחשוב על סטנדרטים מסוימים במקצועות אחדים וזאת תוך התייחסות לתרבות שלנו, לצרכי התלמידים והמורים. העשייה חייבת להיות ממוקדת ולא גורפת!!!!!אני לא חושבת שהצבת סטנדרטים בכל המקצועות היא אפקטיבית בבית הספר היסודי. למה ילדים קטנים צריכים ללמוד בלחץ של מבחנים חיצוניים מתמטיקה, עברית וכו' ?, אני חושבת שבשלב זה של חייהם, צריך לגרום להם הנאה מהלמידה, ללמד אותם מיומנויות חשובות שיובילו אותם להיות לומדים עצמאיים ואז אם נצליח במשימה זו, נוכל לדבר על סטנדרטים בכיתות הגבוהות יותר (כמובן תוך כדי התייחסות והתחשבות בילדים בעלי לקויות ויכולות נמוכות)
בסוף המאמר טוען המחבר כי הכישלון מקורו בבורות ביחס לפסיכולוגיה האנושית. אני חושבת כי אין זו בורות אלא אטימות. לדעתי העידן הפוסט מודרני חיזק תפיסות עולם הישגיות אינדיבידואליסטיות ובה בעת ריסק מבנים תרבותיים ותפיסות מוסר חברתיות. התוצאה הבלתי נמנעת היא התפרקות חברתית מצד אחד ונתק מוחלט בין קבוצות חברתיות שונות. אליטות מסוגים שונים כגון: שלטון, הון ואקדמיה קובעות אופנות, הלכי רוח ומדיניות כשבמרבית המקרים זה נעשה ללא כל יכולת הבנה של קבוצות חברתיות אחרות. הבעיה אינה חוסר הבנה פסיכולוגית של האוכלוסייה עימה עובדים או שאליה פונים. הבעיה היא בעצם העובדה שכלל לא מנסים להבינה.הביטוי המעשי של תנועת הסטנדרטים התייחס לציבור כפי ששרברב מתייחס לצנרת. נציב מטרה, נכופף צינור והמים יגיעו ליעדם. אין אלא להצר על כך שהרעיון נועד מראש לכישלון. הכישלון מקורו בכך שבעולם בו הידע משתנה בקצב מהיר, לעולם מערכת ציבורית מסורבלת לא תצליח להשיג את קצב השינוי
אחרי קריאת המאמר שבקשה ד"ר נטע בקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה ,רציתי לכתוב כמה מילים בעקבות קריאת המאמר:-
אני חושבת כי חשוב להציב סטנדרטים במערכת החינוך בדומה לכל מערכת ארגונית, שיובילו את הצוות החינוכי לקראת מטרות ויעדים אך לא להיות המטרה עצמה. הלמידה בבית הספר צריכה להיות חווייתית שתקרב את הלומד ללמידה משמעותית. כיום נראה על פניו כי העיסוק בסטנדרטים הוא מעל ומעבר, מורים ומנהלים עסוקים ברדיפה אחרי הישגים ומבחנים ארציים, דבר שהפך לצערי להיות המטרה העיקרית בהוראה ולהזנחת הצרכים האמיתיים של הלומד. כמערכת חינוכית עלינו המורים להעמיד את התלמיד במרכז ולזכור כי כל תלמיד הוא יחיד ומיוחד וכולם שונים בעלי צרכים שונים. קביעת סטנדרטים למערכת החינוך מחייבת טיפול שורש . ראשית יש לבסס את מעמד המורה שהדרדר בשנים האחרונות וכמו כן, העדר משמעת בקרב התלמידים , דבר הגורם לירידה בהישגים. חילופי השלטון התכופים במדינת ישראל הביאו לכך שכל שר חינוך שמונה רצה להביא בשורה למערכת ולהעלות אותה על דרך המלך נכשל. קביעת סטנדרטים מחייבת יציבות והתחשבות בפן האנושי ולא רק בפן ההישגי. חיקוי מערכות חינוך בעלות אופי תרבותי שונה לא יביאו להישגים הנדרשים. לדעתי הסטנדרטיזציה שמשרד החינוך מאמץ בעקבות ארה"ב לא תשפיע על התלמידים והישגיהם. משום שתוכנית זו מבוססת על השיטה המכניסטית שכל אדם הוא מעין מכונה ועליו להגיע לתפוקות מסוימות- כל זאת ללא התייחסות לצד האישי, הרגשי שלו. יש לזכור שהתלמידים מגיעים ממקומות שונים, האוכלוסיות אינן דומות אי אפשר לצפות מכל התלמידים ללמוד אותו הדבר יש להתייחס לשונות של התלמידים ולא ליצור תוכנית כוללת שהיא ממוצעת ואינה מתאימה הן לתלמידים החלשים והן לתלמידים החזקים אלא יוצרת פער יותר גדול. הלמידים שלנו הם שונים ונבדלים אחד מהשני,לכן קשה להתאים ולקבוע סטנדרטים שיתאימו לכולם. תוצאות המבחנים ההשוואתיים מיקמו את ישראל במקום נמוך בטבלה, מה שיצר קריאה נמרצת להגדרת סטנדרטים! מערכת החינוך מטרתה לחנך את האדם לתפקד בחברה כאזרח מן המניין, לכן חשוב לראות את הלומד כאדם וכישות ולא את ההישגים והסטנדרטים. לדעתי סטנדרטים ארציים ושיטות הערכה חדשות יכולים לשנות רק במעט את הלימוד, אלא אם יתווספו להם הוראה טובה יותר, אקלים בית ספרי תומך, חומרי למידה משופרים ותלמידים בעלי מוטיבציה גבוהה יותר, ללא אלה ההישגים לא ישתפרו. כמורה, כמחנכת אני מעוניין להכין את התלמידים לעולם כפי שהוא- באופן הטוב ביותר, לחברה שוויונית. אני חושבת שאי אפשר לקחת סטנדרטים מחו"ל ולהלבישם באופן מלאכותי על מערכת החינוך בישראל. החשיבה צריכה להיות מתוך המערכת ולא מחוצה לה. ניתן לחשוב על סטנדרטים מסוימים במקצועות אחדים וזאת תוך התייחסות לתרבות שלנו, לצרכי התלמידים והמורים. העשייה חייבת להיות ממוקדת ולא גורפת!!!!!אני לא חושבת שהצבת סטנדרטים בכל המקצועות היא אפקטיבית בבית הספר היסודי. למה ילדים קטנים צריכים ללמוד בלחץ של מבחנים חיצוניים מתמטיקה, עברית וכו' ?, אני חושבת שבשלב זה של חייהם, צריך לגרום להם הנאה מהלמידה, ללמד אותם מיומנויות חשובות שיובילו אותם להיות לומדים עצמאיים ואז אם נצליח במשימה זו, נוכל לדבר על סטנדרטים בכיתות הגבוהות יותר (כמובן תוך כדי התייחסות והתחשבות בילדים בעלי לקויות ויכולות נמוכות)
בסוף המאמר טוען המחבר כי הכישלון מקורו בבורות ביחס לפסיכולוגיה האנושית. אני חושבת כי אין זו בורות אלא אטימות. לדעתי העידן הפוסט מודרני חיזק תפיסות עולם הישגיות אינדיבידואליסטיות ובה בעת ריסק מבנים תרבותיים ותפיסות מוסר חברתיות. התוצאה הבלתי נמנעת היא התפרקות חברתית מצד אחד ונתק מוחלט בין קבוצות חברתיות שונות. אליטות מסוגים שונים כגון: שלטון, הון ואקדמיה קובעות אופנות, הלכי רוח ומדיניות כשבמרבית המקרים זה נעשה ללא כל יכולת הבנה של קבוצות חברתיות אחרות. הבעיה אינה חוסר הבנה פסיכולוגית של האוכלוסייה עימה עובדים או שאליה פונים. הבעיה היא בעצם העובדה שכלל לא מנסים להבינה.הביטוי המעשי של תנועת הסטנדרטים התייחס לציבור כפי ששרברב מתייחס לצנרת. נציב מטרה, נכופף צינור והמים יגיעו ליעדם. אין אלא להצר על כך שהרעיון נועד מראש לכישלון. הכישלון מקורו בכך שבעולם בו הידע משתנה בקצב מהיר, לעולם מערכת ציבורית מסורבלת לא תצליח להשיג את קצב השינוי
כן אני חושבת שצריך להתייחס לשונות אצל התלמידים, כי תמיד יש פער בין תלמידים חלשים וחזקים, וקשה להתאים סטנדרטים שיתאימו לכולם.
השבמחק