בעקבות קריאת המאמר מערכת החינוך בישראל פרופ' עמי וולנסקי
אחרי קריאת המאמר שהיה צריך לקרא במסגרת הקורס מדעי החינוך במאה העשרים ואחת עם ד"ר בן עמי יפה
המאמר סוקר את בעיות המדינה במערכת החינוך בישראל, תמונה מאוד לא מעודדת שלצערי אני לא רואה שינוי בתקופה הקרובה, ישנם חמישה אתגרים הניצבים בפני מערכת החינוך, המאמר נכתב לפני שנתיים וחצי שינוי גדול לא נעשה בתקופה שעברה, המאמר כנראה יהיה רלוונטי לעוד הרבה מאוד שנים.אומנם נעשים ניסיונות לשינוי כמו אופק חדש, אבל הדרך ארוכה .מערכת החינוך בישראל הייתה ועודנה עומדת באתגרים קשים. מעמד המורה חייב להשתנות ועל זה אין מחלוקת בכלל משבר המורים אינו מפתיע- שילוב של שכר נמוך, תנאי עבודה, עומס, ביקורת ציבורית על מעמדה של ישראל במבחנים הבינלאומיים כל אלו יחד אינם מעודדים מוטיבציה לעסוק בהוראה.הפערים בין המגזרים חייבים להצטמצם , יש לעצור את הקיפוח, לא ייתכן שלאור הניסיון המערכת לא השכילה לטפל בעניין הפערים בין המגזרים. מערכת החינוך הישראלית הייתה מערכת בלתי שוויונית כבר מיום היווסדה, אי שוויון בין יהודים לערבים, אי שוויון בין אשכנזים למזרחים דבר אשר גרם לפער עצום בין האוכלוסיות השונות במדינה וכשהחמיר המצב ננקטו מספר צעדים לצמצום הפערים כמו : תכניות תגבור והעדפה מתקנת לבתי ספר בשכונות, עיירות פיתוח ויישובים ערבים, הפעלת תכנית הרפורמה והאינטגרציה, תכנית החומש, הלב"ם ושחרי שינוי במגזר הערבי, תכנית יום לימודים ארוך ואין ספור פרויקטים של תגבור לימודי.בנוסף לכך צמצום שעות תקן, צמצום תקציבי הפיתוח ושחיקת המורים, איך לא ומעמדו של המורה ירד כאשר כל הגורמים פעלו נגד רווחתו של המורה החל ממשרד החינוך, האוצר וההורים אשר נסוגו מסמכותם בשליטה על ילדיהם ומעורבותם ירדה כלפי ילדיהם ועלתה ביחס לבית הספר שהפכה להתערבות מסייעת להגן על ילדיהם ולהאשים במרבית המקרים את המורים, אובדן הסמכות ההורית הביא לאובדן הסמכות המורות.לפי דעתי מאז שהתחיל המעבר בשנות השמונים מה"ידע במרכז" ל"ילד במרכז" גרם לביטול המורה כמחנך, כדמות הזדהות שהילד מעריך ורוצה להיות כמוה לדמות מיותרת ולא תורמת ללמידה דבר אשר גרם לירידה משמעותית בהישגים.הפתרון הוא להחזיר למורה את כבודו, הערכתו וחשיבותו בחברה, לשפר את מעמדו חברתית וכלכלית " חשיבות המקצוע נמדד בשכרו ", להרחיב את סמכויות בית הספר והמורים אשר הם הבורג המרכזי בחינוך שהוא היסודות של המדינה, להפעיל תכניות לימודים מתאימה, לקבוע סטנדרטים ולהשקיע יותר רק אז יהיה חינוך והעלאה משמעותית בהישגים.מעמד המורה אינו נמדד רק בהעלאת שכרו (שזה גורם לא מבוטל כלל) לדעתי, צריך להעלות את הדרישות לקבלת סטודנטים להוראה במכללות ובאוניברסיטאות וכך רק האנשים בעלי אישיות מתאימה, תרבות והשכלה גבוה יוגשו להתקבל למקצוע. יש הרושם שכל אחד שלא מוצא את מקומו בשוק הלימודים והעבודה (בגלל פסיכומטרי לא גבוה, תעודת בגרות ממוצעת ומטה, וכו' )הולך ללמוד הוראה ולכן יש שמזלזלים במקצוע (מה את/ה סה"כ מורה? .המאמר מחדד במיוחד את הבעיה הידועה והנפוצה -ולדעתי המרכזית -של מערכת החינוך,ומדגיש את חשיבותה, והיא כמובן מעמדו והסטאטוס הנמוך שנמצא בו המורה, ואני מאמינה בכדי לשפר את המצב הדבר הראשון והחשוב ביותר שצריך לעשות זה לשנות את המציאות הזו, אין שום סיבה שיהיה ביקוש למקצוע שלא מוערך כפי שצריך! אני תומכת ומסכימה במה שכתוב במאמר, אכן נכון הדבר מערכת החינוך בישראל מאז ומתמיד נתקלה בקשיים רבים ויש לכך מספר סיבות כמו:מדינה שקולטת עולים רבים – אוכלוסייה מגוונת ובכך נוצרים פערים ושונות ובעקבות השונות באוכלוסיה נוצרות בעיות רבות.כמו כן, סמכות המורה יורדת ונעלמת משנה לשנה כפי שנכתב במאמר.אני רואה זאת לפחות בכל שנות עבודתי במציאות היום יומית בכיתות ובבתי הספר השונים. כמו כן, מספר הסטודנטים הלומדים הוראה הולך וקטן בשנים האחרונות ובוודאי שיש לכך מספר סיבות: אולי בגלל המשכורת? אולי בגלל העבודה הקשה והמפרכת? אני חושבת שמי ששורד להיות מורה זמן רב זה רק אם הוא מרגיש איזה שהיא שליחות. כי היום לא כל כך פשוט לעבוד בתור מורה. עם הרפורמה החדשה וכל הניירת מסביב.וכמובן כל השינויים שעושים כל שנה ושנה עוד לא מספיקים להטמיע שינוי בשנה חדשה יוצרים שינוי על שינוי וכך זה ממשיך כל שנה שינוי .
אחרי קריאת המאמר שהיה צריך לקרא במסגרת הקורס מדעי החינוך במאה העשרים ואחת עם ד"ר בן עמי יפה
המאמר סוקר את בעיות המדינה במערכת החינוך בישראל, תמונה מאוד לא מעודדת שלצערי אני לא רואה שינוי בתקופה הקרובה, ישנם חמישה אתגרים הניצבים בפני מערכת החינוך, המאמר נכתב לפני שנתיים וחצי שינוי גדול לא נעשה בתקופה שעברה, המאמר כנראה יהיה רלוונטי לעוד הרבה מאוד שנים.אומנם נעשים ניסיונות לשינוי כמו אופק חדש, אבל הדרך ארוכה .מערכת החינוך בישראל הייתה ועודנה עומדת באתגרים קשים. מעמד המורה חייב להשתנות ועל זה אין מחלוקת בכלל משבר המורים אינו מפתיע- שילוב של שכר נמוך, תנאי עבודה, עומס, ביקורת ציבורית על מעמדה של ישראל במבחנים הבינלאומיים כל אלו יחד אינם מעודדים מוטיבציה לעסוק בהוראה.הפערים בין המגזרים חייבים להצטמצם , יש לעצור את הקיפוח, לא ייתכן שלאור הניסיון המערכת לא השכילה לטפל בעניין הפערים בין המגזרים. מערכת החינוך הישראלית הייתה מערכת בלתי שוויונית כבר מיום היווסדה, אי שוויון בין יהודים לערבים, אי שוויון בין אשכנזים למזרחים דבר אשר גרם לפער עצום בין האוכלוסיות השונות במדינה וכשהחמיר המצב ננקטו מספר צעדים לצמצום הפערים כמו : תכניות תגבור והעדפה מתקנת לבתי ספר בשכונות, עיירות פיתוח ויישובים ערבים, הפעלת תכנית הרפורמה והאינטגרציה, תכנית החומש, הלב"ם ושחרי שינוי במגזר הערבי, תכנית יום לימודים ארוך ואין ספור פרויקטים של תגבור לימודי.בנוסף לכך צמצום שעות תקן, צמצום תקציבי הפיתוח ושחיקת המורים, איך לא ומעמדו של המורה ירד כאשר כל הגורמים פעלו נגד רווחתו של המורה החל ממשרד החינוך, האוצר וההורים אשר נסוגו מסמכותם בשליטה על ילדיהם ומעורבותם ירדה כלפי ילדיהם ועלתה ביחס לבית הספר שהפכה להתערבות מסייעת להגן על ילדיהם ולהאשים במרבית המקרים את המורים, אובדן הסמכות ההורית הביא לאובדן הסמכות המורות.לפי דעתי מאז שהתחיל המעבר בשנות השמונים מה"ידע במרכז" ל"ילד במרכז" גרם לביטול המורה כמחנך, כדמות הזדהות שהילד מעריך ורוצה להיות כמוה לדמות מיותרת ולא תורמת ללמידה דבר אשר גרם לירידה משמעותית בהישגים.הפתרון הוא להחזיר למורה את כבודו, הערכתו וחשיבותו בחברה, לשפר את מעמדו חברתית וכלכלית " חשיבות המקצוע נמדד בשכרו ", להרחיב את סמכויות בית הספר והמורים אשר הם הבורג המרכזי בחינוך שהוא היסודות של המדינה, להפעיל תכניות לימודים מתאימה, לקבוע סטנדרטים ולהשקיע יותר רק אז יהיה חינוך והעלאה משמעותית בהישגים.מעמד המורה אינו נמדד רק בהעלאת שכרו (שזה גורם לא מבוטל כלל) לדעתי, צריך להעלות את הדרישות לקבלת סטודנטים להוראה במכללות ובאוניברסיטאות וכך רק האנשים בעלי אישיות מתאימה, תרבות והשכלה גבוה יוגשו להתקבל למקצוע. יש הרושם שכל אחד שלא מוצא את מקומו בשוק הלימודים והעבודה (בגלל פסיכומטרי לא גבוה, תעודת בגרות ממוצעת ומטה, וכו' )הולך ללמוד הוראה ולכן יש שמזלזלים במקצוע (מה את/ה סה"כ מורה? .המאמר מחדד במיוחד את הבעיה הידועה והנפוצה -ולדעתי המרכזית -של מערכת החינוך,ומדגיש את חשיבותה, והיא כמובן מעמדו והסטאטוס הנמוך שנמצא בו המורה, ואני מאמינה בכדי לשפר את המצב הדבר הראשון והחשוב ביותר שצריך לעשות זה לשנות את המציאות הזו, אין שום סיבה שיהיה ביקוש למקצוע שלא מוערך כפי שצריך! אני תומכת ומסכימה במה שכתוב במאמר, אכן נכון הדבר מערכת החינוך בישראל מאז ומתמיד נתקלה בקשיים רבים ויש לכך מספר סיבות כמו:מדינה שקולטת עולים רבים – אוכלוסייה מגוונת ובכך נוצרים פערים ושונות ובעקבות השונות באוכלוסיה נוצרות בעיות רבות.כמו כן, סמכות המורה יורדת ונעלמת משנה לשנה כפי שנכתב במאמר.אני רואה זאת לפחות בכל שנות עבודתי במציאות היום יומית בכיתות ובבתי הספר השונים. כמו כן, מספר הסטודנטים הלומדים הוראה הולך וקטן בשנים האחרונות ובוודאי שיש לכך מספר סיבות: אולי בגלל המשכורת? אולי בגלל העבודה הקשה והמפרכת? אני חושבת שמי ששורד להיות מורה זמן רב זה רק אם הוא מרגיש איזה שהיא שליחות. כי היום לא כל כך פשוט לעבוד בתור מורה. עם הרפורמה החדשה וכל הניירת מסביב.וכמובן כל השינויים שעושים כל שנה ושנה עוד לא מספיקים להטמיע שינוי בשנה חדשה יוצרים שינוי על שינוי וכך זה ממשיך כל שנה שינוי .
היה בלוג מעניין כך שגם אני שמתי לב לבעיות אשר במערכת החינוך, לדעתי צריך לקדם מעמד המורה במדינה ולתת לו הזדמנויות רבות להשתפר מבחינת מעמד סטטוס ומבחינה כלכלית שזה משפר מצבו ופותר חלק מהבעיות אם לא מרביתן.
השבמחק