תיאוריית ההתניה האופרנטית/ סקינר 1904-1990)
במסגרת הקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה ל ד"ר נוצר נטע בקשה לקרא הספר - פסיכולוגיה חינוכית. ד"ר ציפי בר-אל, פרק 3. תיאוריות ההתניה האופרנטית.לקראת בוחן . אחרי קריאת המאמר באמת היה מאמר מעניין שמכיל דוגמאות רבות המסייעות בהבנת התיאוריות. מאמר שמצא חן בעיני לכן רציתי לכתוב על כמה דברים שענינו אותי .
במאמר דבר סקינר על ההתנהגות הזוכה לחיזוק, תחזור על עצה, וכל התנהגות שבגינה נענשים- תוכחד.
חיזוק: גירוי המגדיל תדירות תגובה.חיזוק הוא עניין סובייקטיבי כלומר: לא כל גירוי משמש חיזוק לכל בני- האדם דג': קריאת ספר מהווה חיזוק רק למי שנהנה לקרוא, ואילו למי ששונא ללמוד מהווה עונש.
עונש: גירוי שלילי לא נעים המכחיד את התגובה, ניתן אפוא להכחיד תגובה בשתי דרכים: על ידי אי מתן חיזוק או ע"י ענישה
סוגי חיזוקים:
חיזוק חיובי- קבלת גירוי נעים המגבירה את התדירות בתגובה. חיזוק שלילי- הפסקת הגירוי בלתי נעים המגבירה את תדירות התגובה. חיזוק חיובי וחיזוק שלילי משפיעים באותו האופן- שניהם מגבירים את תדירות התגובה. ההבדל בניהם שחיזוק חיובי הוא נתינת דבר טוב וחיזוק שלילי הוא הפסקת דבר רע.
חיזוק מלא- כאשר כל תגובותיו של הלומד זוכות לחיזוק חיזוק חלקי- כאשר רק חלק מתגובותיו זוכות לחיזוק- ניסויים מראים שלמידה מתרחשת מהר יותר בתנאי חיזוק מלא- כשאנו רוצים ללמד ילד להגיע בזמן רצוי לחזק אותו בכל פעם שעושה זאת ולאחר שהלמידה התרחשה רצוי לעבור מחיזוק מלא לחלקי, לתת לו חיזוק רק בחלק מהפעמים.ניסויים מראים שתגובות שמחוזקות ע"י חיזוק חלקי עמידות בפני הכחדה.אז בשלב ראשון של רכישת ההתנהגות רצוי לתת חיזוק מלא ללומד, אך לאחר שההתנהגות נרכשה רצוי לעבור לחיזוק חלקי.
עיצוב התנהגות: בשיטה זו מחזיקים חלק קטן מההתנהגות המורכבת, ובכל פעם מחזקים נתח גדול יותר ממנה, עד שבסוף מחזקים את ההתנהגות המורכבת כולה. המורה לפי תיאוריה זו אמור לתאר את ההתנהגות הגלויה שהוא מצפה מתלמידיו עם תום הלמידה.ההבדל בין סוגי המטרות אינו רק סמנטי, אלא הוא מהותי שכן הוא מתייחס להתנהגות שהמורה יכול לבדוק אותה מיד בתום ההוראה, ולדעת אם מטרותיו הושגו או לא.ניסוח המטרות בצורה אופרטיבית עושה למורה "חצי עבודה" בכך שהוא מקל על בחירת שחטות ההוראה ועל דרכי הערכתה.
שימוש בחיזוקים:
התיאוריה האופרנטית מיושמת די בהצלחה לגבי התנהגויות פשוטות וגלויות, כמו למשל ללמוד להצביע, לשבת בשקט ולהגיע בזמן לשיעור.ישנם אנשים השוללים שימוש בחיזוקים על רקע אידיאולוגי טוענים שבני- אדם שונים מבעלי החיים, והם מופעלים ע"י מניעים פנימיים כמו למשל סקרנות, הצורך בהערכה ובשימוש עצמי ולא רק ע"י מניעים חיצוניים המכוונים להשגת תגמולים חיצוניים פרט לכך לטענתם, במתן חיזוקים יש משום שלילת חופש הבחירה של האדם.ישנם ששוללים שימוש בחיזוקים מטעמים פרגמאטיים טוענים שהנעה חיצונית עלולה לפגוע בהנעה פנימית.
להלן המלצות לשימוש בחיזוקים:
1. חשוב שהמורה יגדיר בדיוק את ההתנהגות המבוקשת שהוא מעוניין ללמוד . יש להתמקד רק בהתנהגות שהילד מסוגל לבצע ולהבהיר לו מה בדיוק מצפים ממנו.
2. החיזוק צריך להיות משמעותי ללומד, משהו שהוא באמת אוהב ולא הוא לא יהווה חיזוק.
3. החיזוק חייב להינתן מיד לאחר ביצוע התגובה הרצויה, ולא הוא לא יהיה יעיל, הדבר נכון במיוחד לילדים קטנים.
4. רצוי להתחיל בחיזוק מלא ולעבור לחיזוק חלקי, תגובה שזוכה לחיזוק מלא נלמדת מהר יותר, ותגובה שזוכה לחיזוק חלקי עמידה בפני הכחדה.
5. חשוב לחזק גם השתדלות ומאמץ ולא רק הישגים , תלמיד מוכשר שקיבל 90 במתמטיקה מבלי לטרוח והתכונן זקוק פחות לחיזוק מאשר תלמיד מוכשר פחות שהשקיע הרבה מאמצים וקיבל 60.
6. כדי שהתנהגות רצויה תשתרש, חשוב שכל המורים המלמדים את הילד ישתפו פעולה ויחזקוהו
7. רצוי להימנע מחיזוק קבוצתי כשלא כל חברי הקבוצה תרמו למטלה הקבוצתית
8. יש התנהגויות שקשה ללמד בבת אחת. במקרים אלה יש לבנות תכנית הדרגתית של למידת חלקי התנהגויות בשיטה שתוארה קודם- שחטת עיצוב התנהגות.
שימוש בעונשים:- סקינר ופסיכולוגים רבים ממליצים לא להשתמש בהם מהסיבות הבאות:
1. עונשים יוצרים תגובות רגשיות שליליות אצל התלמיד כעוינות, חרדה וכעס, המעכירות את יחסי התלמיד עם המורה ומפריעות להמשך הלמידה.
2. דיכוי ההתנהגות שבגללה נענשים מתרחש רק בנוכחות האדם המעניש. מורה השולח תלמיד למנהל שהכה את חברו, עלול לגרום שהתלמיד יפסיק להכות את חברו רק בנוכחות אותו מורה.
3. השפעת העונש היא לטווח קצר בלבד- כשהוא מוסר ההתנהגות עלולה לחזור.
4. העונש אינו מלמד את התלמיד מה עליו לעשות אלא מה עליו לא לעשות .
לדעת פסיכולוגים עדיף להכחיד התנהגות שלילית ע"י אי חיזוקה מאשר ע"י הטלת עונש. כך למשל עדיף להתעלם מהפרעותיו של תלמיד מאשר להעניש אותו. מי שמשתמש בענישה רצוי בצדה לתת חיזוק חיובי על התנהגות רצויה.
המלצות לשימוש בענישה:
1. ראשית, יש לברר מדוע הילד ביצע "התנהגות שלילית". אין טעם להעניש על התנהגות הנובעת מאי – ידיעה, דג: ילד לא הביא כסף לטיול כי הוא לא היה בכיתה כשהמורה הורה לתלמידיו.
2. לאחר בירור הסיבה להתנהגות השלילית נחשוב אם אין לנו ברירה אחרת פרט לענישה, במקרים רבים הילד מתנהג בצורה שלילית משום שלו ידענו להגיע אליו, להקשיב למצוקתו ולמצוא דרך הולמת להתמודד עמן. כשאנו פועלים מתוך כעס אנו עלולים לשגות ואף לפגוע בתלמיד.
3. אם כבר החלטנו שבמקרה מסוים נדרשת ענישה, יש לנהוג כך:
א. לעולם לא להעניש מתוך כעס
ב. להעניש קרוב ככול האפשר להתנהגות עצמה כדי שהילד יקשר בין העונש לבין המעשה.
ג. להעניש בפרופורציה למעשה
ד. העונש צריך להיות קשור הגיונית למעשה.
ה. לעולם לא להצמיד לילד תווית שלילת כמו "אתה ילד רע" אלא לגנות אך ורק את המעשה, ולהסביר לו מדוע המעשה שעשה אינו רצוי.
ו. יש להימנע מענישה קולקטיבית .
"מתוך הספר - פסיכולוגיה חינוכית. ד"ר ציפי בר-אל, פרק 3. תיאוריות ההתניה האופרנטית"
למידע נוסף על פסיכולוגיה
במסגרת הקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה ל ד"ר נוצר נטע בקשה לקרא הספר - פסיכולוגיה חינוכית. ד"ר ציפי בר-אל, פרק 3. תיאוריות ההתניה האופרנטית.לקראת בוחן . אחרי קריאת המאמר באמת היה מאמר מעניין שמכיל דוגמאות רבות המסייעות בהבנת התיאוריות. מאמר שמצא חן בעיני לכן רציתי לכתוב על כמה דברים שענינו אותי .
במאמר דבר סקינר על ההתנהגות הזוכה לחיזוק, תחזור על עצה, וכל התנהגות שבגינה נענשים- תוכחד.
חיזוק: גירוי המגדיל תדירות תגובה.חיזוק הוא עניין סובייקטיבי כלומר: לא כל גירוי משמש חיזוק לכל בני- האדם דג': קריאת ספר מהווה חיזוק רק למי שנהנה לקרוא, ואילו למי ששונא ללמוד מהווה עונש.
עונש: גירוי שלילי לא נעים המכחיד את התגובה, ניתן אפוא להכחיד תגובה בשתי דרכים: על ידי אי מתן חיזוק או ע"י ענישה
סוגי חיזוקים:
חיזוק חיובי- קבלת גירוי נעים המגבירה את התדירות בתגובה. חיזוק שלילי- הפסקת הגירוי בלתי נעים המגבירה את תדירות התגובה. חיזוק חיובי וחיזוק שלילי משפיעים באותו האופן- שניהם מגבירים את תדירות התגובה. ההבדל בניהם שחיזוק חיובי הוא נתינת דבר טוב וחיזוק שלילי הוא הפסקת דבר רע.
חיזוק מלא- כאשר כל תגובותיו של הלומד זוכות לחיזוק חיזוק חלקי- כאשר רק חלק מתגובותיו זוכות לחיזוק- ניסויים מראים שלמידה מתרחשת מהר יותר בתנאי חיזוק מלא- כשאנו רוצים ללמד ילד להגיע בזמן רצוי לחזק אותו בכל פעם שעושה זאת ולאחר שהלמידה התרחשה רצוי לעבור מחיזוק מלא לחלקי, לתת לו חיזוק רק בחלק מהפעמים.ניסויים מראים שתגובות שמחוזקות ע"י חיזוק חלקי עמידות בפני הכחדה.אז בשלב ראשון של רכישת ההתנהגות רצוי לתת חיזוק מלא ללומד, אך לאחר שההתנהגות נרכשה רצוי לעבור לחיזוק חלקי.
עיצוב התנהגות: בשיטה זו מחזיקים חלק קטן מההתנהגות המורכבת, ובכל פעם מחזקים נתח גדול יותר ממנה, עד שבסוף מחזקים את ההתנהגות המורכבת כולה. המורה לפי תיאוריה זו אמור לתאר את ההתנהגות הגלויה שהוא מצפה מתלמידיו עם תום הלמידה.ההבדל בין סוגי המטרות אינו רק סמנטי, אלא הוא מהותי שכן הוא מתייחס להתנהגות שהמורה יכול לבדוק אותה מיד בתום ההוראה, ולדעת אם מטרותיו הושגו או לא.ניסוח המטרות בצורה אופרטיבית עושה למורה "חצי עבודה" בכך שהוא מקל על בחירת שחטות ההוראה ועל דרכי הערכתה.
שימוש בחיזוקים:
התיאוריה האופרנטית מיושמת די בהצלחה לגבי התנהגויות פשוטות וגלויות, כמו למשל ללמוד להצביע, לשבת בשקט ולהגיע בזמן לשיעור.ישנם אנשים השוללים שימוש בחיזוקים על רקע אידיאולוגי טוענים שבני- אדם שונים מבעלי החיים, והם מופעלים ע"י מניעים פנימיים כמו למשל סקרנות, הצורך בהערכה ובשימוש עצמי ולא רק ע"י מניעים חיצוניים המכוונים להשגת תגמולים חיצוניים פרט לכך לטענתם, במתן חיזוקים יש משום שלילת חופש הבחירה של האדם.ישנם ששוללים שימוש בחיזוקים מטעמים פרגמאטיים טוענים שהנעה חיצונית עלולה לפגוע בהנעה פנימית.
להלן המלצות לשימוש בחיזוקים:
1. חשוב שהמורה יגדיר בדיוק את ההתנהגות המבוקשת שהוא מעוניין ללמוד . יש להתמקד רק בהתנהגות שהילד מסוגל לבצע ולהבהיר לו מה בדיוק מצפים ממנו.
2. החיזוק צריך להיות משמעותי ללומד, משהו שהוא באמת אוהב ולא הוא לא יהווה חיזוק.
3. החיזוק חייב להינתן מיד לאחר ביצוע התגובה הרצויה, ולא הוא לא יהיה יעיל, הדבר נכון במיוחד לילדים קטנים.
4. רצוי להתחיל בחיזוק מלא ולעבור לחיזוק חלקי, תגובה שזוכה לחיזוק מלא נלמדת מהר יותר, ותגובה שזוכה לחיזוק חלקי עמידה בפני הכחדה.
5. חשוב לחזק גם השתדלות ומאמץ ולא רק הישגים , תלמיד מוכשר שקיבל 90 במתמטיקה מבלי לטרוח והתכונן זקוק פחות לחיזוק מאשר תלמיד מוכשר פחות שהשקיע הרבה מאמצים וקיבל 60.
6. כדי שהתנהגות רצויה תשתרש, חשוב שכל המורים המלמדים את הילד ישתפו פעולה ויחזקוהו
7. רצוי להימנע מחיזוק קבוצתי כשלא כל חברי הקבוצה תרמו למטלה הקבוצתית
8. יש התנהגויות שקשה ללמד בבת אחת. במקרים אלה יש לבנות תכנית הדרגתית של למידת חלקי התנהגויות בשיטה שתוארה קודם- שחטת עיצוב התנהגות.
שימוש בעונשים:- סקינר ופסיכולוגים רבים ממליצים לא להשתמש בהם מהסיבות הבאות:
1. עונשים יוצרים תגובות רגשיות שליליות אצל התלמיד כעוינות, חרדה וכעס, המעכירות את יחסי התלמיד עם המורה ומפריעות להמשך הלמידה.
2. דיכוי ההתנהגות שבגללה נענשים מתרחש רק בנוכחות האדם המעניש. מורה השולח תלמיד למנהל שהכה את חברו, עלול לגרום שהתלמיד יפסיק להכות את חברו רק בנוכחות אותו מורה.
3. השפעת העונש היא לטווח קצר בלבד- כשהוא מוסר ההתנהגות עלולה לחזור.
4. העונש אינו מלמד את התלמיד מה עליו לעשות אלא מה עליו לא לעשות .
לדעת פסיכולוגים עדיף להכחיד התנהגות שלילית ע"י אי חיזוקה מאשר ע"י הטלת עונש. כך למשל עדיף להתעלם מהפרעותיו של תלמיד מאשר להעניש אותו. מי שמשתמש בענישה רצוי בצדה לתת חיזוק חיובי על התנהגות רצויה.
המלצות לשימוש בענישה:
1. ראשית, יש לברר מדוע הילד ביצע "התנהגות שלילית". אין טעם להעניש על התנהגות הנובעת מאי – ידיעה, דג: ילד לא הביא כסף לטיול כי הוא לא היה בכיתה כשהמורה הורה לתלמידיו.
2. לאחר בירור הסיבה להתנהגות השלילית נחשוב אם אין לנו ברירה אחרת פרט לענישה, במקרים רבים הילד מתנהג בצורה שלילית משום שלו ידענו להגיע אליו, להקשיב למצוקתו ולמצוא דרך הולמת להתמודד עמן. כשאנו פועלים מתוך כעס אנו עלולים לשגות ואף לפגוע בתלמיד.
3. אם כבר החלטנו שבמקרה מסוים נדרשת ענישה, יש לנהוג כך:
א. לעולם לא להעניש מתוך כעס
ב. להעניש קרוב ככול האפשר להתנהגות עצמה כדי שהילד יקשר בין העונש לבין המעשה.
ג. להעניש בפרופורציה למעשה
ד. העונש צריך להיות קשור הגיונית למעשה.
ה. לעולם לא להצמיד לילד תווית שלילת כמו "אתה ילד רע" אלא לגנות אך ורק את המעשה, ולהסביר לו מדוע המעשה שעשה אינו רצוי.
ו. יש להימנע מענישה קולקטיבית .
"מתוך הספר - פסיכולוגיה חינוכית. ד"ר ציפי בר-אל, פרק 3. תיאוריות ההתניה האופרנטית"
יפה סהאם
השבמחקאהבתי מאוד את הנושא של החיזוקים וגם כתבתי עליו ואפילו אני מכינה כתבה שברצוני לפרסם בגליון קשר עין של ארגון המורים על החיזוקים שהם עושים מהפך חיובי בחיי התלמיד.
מעולה ומעניין! תמיד אמרתי שחיזוקים חיוביים זה משהו שלא עושים מספיק, כי כולנו יודעים רק לתת פידבק שלילי בקלות. שימי לב איך בחו"ל לפי כל סדרות החינוך למיניהן ההורים מרגישים מטופשים להגיד כל הכבוד לילד! תודה רבה.
השבמחק