משבר החינוך בישראל
במסגרת הקורס מדעי החינוך במאה העשרים ואחת לד"ר בן עמי יפה הייתה לנו מטלה לכתוב על משבר בארגון חברתי ובחרתי לכתוב על המשבר החינוך בישראל :
האם החינוך בישראל נמצא במשבר? פערים לימודיים מתרחבים, הישגים נמוכים בבחינות, אלימות בבתי הספר, זלזול במורים, אי-מוגנות של ילדים וילדות, חוסר רלוונטיות של תכנים, שיטות הוראה אנכרוניסטיות, יעילות נמוכה, אובדן ערכים, שחיקה גבוהה, היעדר סמכות – כל אלה הם רק חלק מרשימה גדלה והולכת של תופעות המצטרפות יחד להתבוננות על מערכת החינוך הישראלית כעל פרויקט כושל, או לפחות חולה מאוד. הפילוסוף וחוקר התרבות חן למפרט מציע התבוננות ביקורתית על מערכת החינוך, ועל פיה מסתבר שמרבית התופעות המצוינות לעיל אינן מסימניו של משבר ואף אינן מצביעות כלל ועיקר על כישלון, אלא דווקא על הצלחתו של ההיגיון החברתי בדמוקרטיה התעשייתית הניאו-קפיטליסטית. היגיון זה קובע שתפקידה העיקרי של מערכת החינוך הציבורית הוא לשמר, לחזק ולשעתק פערים מעמדיים. זו מערכת בעלת יכולת מופלאה לבצע חברות לאנשים שעתידים להוות שוליים בחברה; מערכת שנבנתה על מנת להכשיר בני אדם לחיות בהוויה מנוכרת וחסרת תכלית אישית, על ידי כך שהיא מאמנת אותם לוותר על שאיפותיהם, להבליג על כאבם, על בדידותם ועל דיכוים, ולהשלים עם היותם חסרי ערך חברתי. במסגרת השיח הציבורי, מעטים יחלקו כיום על הקביעה שהחינוך בישראל נמצא במשבר. קביעה זו הפכה זה מכבר לסוג של מוסכמה הנסמכת בדרך כלל על נתונים אמפיריים כגון פערים לימודיים מתרחבים, הישגים נמוכים בבחינות, אלימות בבתי הספר, זלזול במורים, אי-מוגנות של ילדים וילדות, חוסר רלוונטיות של תכנים, שיטות הוראה אנכרוניסטיות, יעילות נמוכה, אובדן ערכים, שחיקה גבוהה, היעדר סמכות - ואלו הם רק חלק מרשימה גדלה והולכת של תופעות המצטרפות יחד להתבוננות על מערכת החינוך הישראלית כעל פרויקט כושל, או לפחות חולה מאוד. חוק החינוך הממלכתי, שהתקבל ברוב זעום, נחשב למכשיר שבאמצעותו ניתן היה להפוך את אוכלוסיית העולים ואת ותיקי הארץ לציבור ישראלי מגובש. מטרת החינוך היוותה פשרה בין מטרותיהם של כל הזרמים. כך הובטחו חינוך לקידום המדע והטכנולוגיה ברוח הציונים הכלליים, יחד עם חינוך לחקלאות ברוח התנועה הקיבוצית; שמירה על המסורת היהודית של המפלגות הדתיות וקידום העם היהודי ברוח פלגי ימין, וכל זה יחד עם אהבת ארץ ישראל ועם ישראל. עם זאת, החוק התעלם מהקבוצות לא-יהודיות שחיו בישראל, ורק ב-1992 תוקנו מטרותיו כך שתשקפנה, לפחות במידה מסוימת, את צורכי המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי.
בהחלתו של חוק החינוך הממלכתי המדינה ריכזה הטיפול בחינוך בידיה. במוצהר, כל הזרמים בוטלו. ברם מימוש החוק הנציח את כולם, פרט לזרם העובדים: בית הספר הממלכתי היווה המשך ישיר של הזרם הכללי; בתי הספר של תנועת המזרחי נשמרו בתור החינוך הממלכתי-דתי; בתי הספר החרדים הוכרו לצורכי תמיכה ממשלתית כמערכת החינוך העצמאי; ואילו הזרם הכללי וזרם העובדים פסקו מלהתקיים ותלמידיהם עברו למסגרת החינוך הממלכתי. למרות שלא הצליחו לשנות את החקיקה, מורים מתוך זרם העובדים הקימו את ארגון המחנכים, ובמשך שנים אחדות ניסו לעסוק בעבודת חינוך ולפרסם חוברות הדרכה למורים ומאמרים בנושא. מאמץ זה להתערב בתוכני החינוך דעך תוך זמן קצר.
אנו יכולים למעט את המשבר במערכת החינוך בישראל
1- העדר הביקושים למקצוע ההוראה וזה נביע מהרבה סיבות , מעמד המורה, מבנה התעסוקה .....
2- האסטרטגיה הפדגוגית.
3- תוכניות הלימודים – לימוד 12 שנה על בסיס תכניות לימודים .
4- המגזר החרדי מתרכזים בלימודים שלהם על קודש ומעט לימודי חול
.5- תקציב החינוך העונה לאתגרים הניצבים בפני המערכת
למידע נוסף
ויקיפדיה מנוף המרכז למידע יהודי ידיעות אחרונות מערכת החינוך בישראל
במסגרת הקורס מדעי החינוך במאה העשרים ואחת לד"ר בן עמי יפה הייתה לנו מטלה לכתוב על משבר בארגון חברתי ובחרתי לכתוב על המשבר החינוך בישראל :
האם החינוך בישראל נמצא במשבר? פערים לימודיים מתרחבים, הישגים נמוכים בבחינות, אלימות בבתי הספר, זלזול במורים, אי-מוגנות של ילדים וילדות, חוסר רלוונטיות של תכנים, שיטות הוראה אנכרוניסטיות, יעילות נמוכה, אובדן ערכים, שחיקה גבוהה, היעדר סמכות – כל אלה הם רק חלק מרשימה גדלה והולכת של תופעות המצטרפות יחד להתבוננות על מערכת החינוך הישראלית כעל פרויקט כושל, או לפחות חולה מאוד. הפילוסוף וחוקר התרבות חן למפרט מציע התבוננות ביקורתית על מערכת החינוך, ועל פיה מסתבר שמרבית התופעות המצוינות לעיל אינן מסימניו של משבר ואף אינן מצביעות כלל ועיקר על כישלון, אלא דווקא על הצלחתו של ההיגיון החברתי בדמוקרטיה התעשייתית הניאו-קפיטליסטית. היגיון זה קובע שתפקידה העיקרי של מערכת החינוך הציבורית הוא לשמר, לחזק ולשעתק פערים מעמדיים. זו מערכת בעלת יכולת מופלאה לבצע חברות לאנשים שעתידים להוות שוליים בחברה; מערכת שנבנתה על מנת להכשיר בני אדם לחיות בהוויה מנוכרת וחסרת תכלית אישית, על ידי כך שהיא מאמנת אותם לוותר על שאיפותיהם, להבליג על כאבם, על בדידותם ועל דיכוים, ולהשלים עם היותם חסרי ערך חברתי. במסגרת השיח הציבורי, מעטים יחלקו כיום על הקביעה שהחינוך בישראל נמצא במשבר. קביעה זו הפכה זה מכבר לסוג של מוסכמה הנסמכת בדרך כלל על נתונים אמפיריים כגון פערים לימודיים מתרחבים, הישגים נמוכים בבחינות, אלימות בבתי הספר, זלזול במורים, אי-מוגנות של ילדים וילדות, חוסר רלוונטיות של תכנים, שיטות הוראה אנכרוניסטיות, יעילות נמוכה, אובדן ערכים, שחיקה גבוהה, היעדר סמכות - ואלו הם רק חלק מרשימה גדלה והולכת של תופעות המצטרפות יחד להתבוננות על מערכת החינוך הישראלית כעל פרויקט כושל, או לפחות חולה מאוד. חוק החינוך הממלכתי, שהתקבל ברוב זעום, נחשב למכשיר שבאמצעותו ניתן היה להפוך את אוכלוסיית העולים ואת ותיקי הארץ לציבור ישראלי מגובש. מטרת החינוך היוותה פשרה בין מטרותיהם של כל הזרמים. כך הובטחו חינוך לקידום המדע והטכנולוגיה ברוח הציונים הכלליים, יחד עם חינוך לחקלאות ברוח התנועה הקיבוצית; שמירה על המסורת היהודית של המפלגות הדתיות וקידום העם היהודי ברוח פלגי ימין, וכל זה יחד עם אהבת ארץ ישראל ועם ישראל. עם זאת, החוק התעלם מהקבוצות לא-יהודיות שחיו בישראל, ורק ב-1992 תוקנו מטרותיו כך שתשקפנה, לפחות במידה מסוימת, את צורכי המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי.
בהחלתו של חוק החינוך הממלכתי המדינה ריכזה הטיפול בחינוך בידיה. במוצהר, כל הזרמים בוטלו. ברם מימוש החוק הנציח את כולם, פרט לזרם העובדים: בית הספר הממלכתי היווה המשך ישיר של הזרם הכללי; בתי הספר של תנועת המזרחי נשמרו בתור החינוך הממלכתי-דתי; בתי הספר החרדים הוכרו לצורכי תמיכה ממשלתית כמערכת החינוך העצמאי; ואילו הזרם הכללי וזרם העובדים פסקו מלהתקיים ותלמידיהם עברו למסגרת החינוך הממלכתי. למרות שלא הצליחו לשנות את החקיקה, מורים מתוך זרם העובדים הקימו את ארגון המחנכים, ובמשך שנים אחדות ניסו לעסוק בעבודת חינוך ולפרסם חוברות הדרכה למורים ומאמרים בנושא. מאמץ זה להתערב בתוכני החינוך דעך תוך זמן קצר.
אנו יכולים למעט את המשבר במערכת החינוך בישראל
1- העדר הביקושים למקצוע ההוראה וזה נביע מהרבה סיבות , מעמד המורה, מבנה התעסוקה .....
2- האסטרטגיה הפדגוגית.
3- תוכניות הלימודים – לימוד 12 שנה על בסיס תכניות לימודים .
4- המגזר החרדי מתרכזים בלימודים שלהם על קודש ומעט לימודי חול
.5- תקציב החינוך העונה לאתגרים הניצבים בפני המערכת
למידע נוסף
ויקיפדיה מנוף המרכז למידע יהודי ידיעות אחרונות מערכת החינוך בישראל
כדי להפחית המשבר בחינוך צריך להתחשב במעמד המורה ולדאוג לשיפורו ולהתחשב בנושא התקציבים, כלומר לגייס עוד תקציבים לחינוך במגזרים שונים כמו בחינוך לערבים ובחינוך לחרידים.
השבמחק