בעקבות קריאת המאמר של סוזן סמל "בית הספר המדינה והעיר הפרדיגמה המתקדמת " בקורס סוגיות במדיניות החינוך פרופ' וולנסקי עמי -המאמר נכתב בשפה האנגלית – רציתי קודם כל לתת תקציר למאמר אח"כ לתת הדעה שלי וההתייחסות למאמר
הוקם בית הספר ע"י קרלין פארט 1914 להורים שחיפשו לילדיהם מסגרת אחרת חוץ מבית הספר הרגיל והוא חולק ל 3 קבוצות גיל גן עד ב' , חטיבת ביניים ג' – ה' והתיכון מ ו' – ח' . התלמיד היה שותף פעיל בקהילה הבית סיפרית ולא להפך , בהתחלה בית הספר היה למשחק , המשחק מאפשר התנסויות חדשות( דיואי ) התלמיד לומד בצורה יותר טובה כשהוא מתנסה ומגלה דברים בעצמו . לא הייתה התעניינות כל כך בהתחלה לאוכלוסיה בטענה שבית הספר לא מכשיר את התלמידים למיומנויות הנדרשות בבית ספר רגיל . מודל בית הספר התבסס על התיאוריה של דיואי .האמינה שילדים צעירים צריכים ללמוד מהתנסויות מהסביבה . כשיגדלו השקפת עולמם תתרחב ואז נציג להם משימות וחומרים וזה ע"י תוכנית מובנת מראש . התפקידים בבית הספר חלקו לפי גילים התנסות ויישם . משמעות מודל זה היה חברה של ילדים צעירים המעורבים בלמידה שלהם. פארט החליטה את ארגון בבית הספר שהכיל חברים שלמדו בבית הספר והם היו הצוות , והיא הייתה המחליטה על הניהול ללא ויכוח וזה לא הצליח הרבה מורים ברחו מבית הספר .ג'ון וינסון מורי הושפעה מדרך של פארט האמינה " כל ילד נורמאלי נולד עם אומץ, סקרנות , רצון לחקירה לגלות ולנסות דברים בעצמו , הוא בוחן ומתנסה עם הכול ע"י חיקוי וזו הדרך שלו להתפתח ". ועל בית הספר לספק סביבה שבה נתנה לילדים לבחור את החומר שהם רוצים ללמוד והיא המשיך בדרך של פארט .נתנה לצוות האחריות לעבוד אבל " ניתן לעשות כל מה שתירצה כל עוד תוכל להצדיק את מעשיך ".בית הספר לא הצליח ראו שבית הספר הזה לא טוב לא מלמד קריאה , מקבל תלמידים עם לקויות למידה .קטלין הולץ גם המשיכה בדרך של פארט והיא הצליחה ב 1981 נעשה שינויי בתוכנית הלימודים והכניסו דברים להצלחת הלימודים יותר , בית הספר נישען על העבר אך יחד עם זאת מתקדם .
ההתייחסות למאמר : לפי דעתי זה בית ספר העונה על צריכים לילדים שיש להם בעיה בלימודים – לא מתכוונת עם צרכים מיוחדים – הם לומדים יותר טוב בהתנסות וזאת דרך טובה להכין אותם לעתיד .יש דברים יותר מעניינים בחיים שצריך לילד ללמוד אותם חוץ מה שיש בספרים . יש דברים שלומדים אותם בתוכנית הלימודים לפי דעתי לא מעניינת ולא צרכים אותם בחיים שלנו ,אז למה נלמד אותם ולמה נכניס אותם לראש התלמידים , הרבה חומר ונשאר חומר קטן בראש. למשל במתמטיקה יש הרבה דברים שאנחנו לא צריכים אותם בחיי יום יום ( כמו נגזרות ....) לא כל תלמיד צריך אותם בחיים . ועוד יש הרבה דברים . וגם עובדה אם אתה מלמד תלמיד דבר דרך ניסוי לעולם לא ישכח אותו .הפדגוגיה התבססה על הרעיון שילד צריך דרך החוויה וההתנסות, הלימוד באמצעות ההתנסות מעודד את הילד לחקור, לשאול ולפתור סוגיות. מטרתו של חיקוי המציאות הינה לדרבן את הילדים לחקור, לעבוד באופן עצמאי ובשיתוף פעולה, לשאול שאלות ולמצוא להן תשובות ופתרונות, לנהל מחקר ובכך להפוך ללמדנים עצמאיים. הילדים לומדים להעריך עצמם, אחרים, רעיונות, כישורים, אחריות ועבודה קשה. הם חשים את הסיפוק בחשיבה ועשייה יצירתית בכל האמצעים. כל ילד זוכה להתפתח עפ"י הקצב האישי שלו. כל ילד יוכל לגלות את הריגוש והמשמעת שבלימוד ולגלות בתוך עצמו תחושה עמוקה של יושרה אישית. הלמידה המשמעותית שגורמת להנאת התלמיד והנעתו היא גורם מעודד אותו ונותן לו מוטיבציה ללמידה. מערכת החינוך היום דואגת בהקניית ידע ,אינה מאפשרת מספיק גירויים אינטלקטואליים לילדים, מה שמעניין אותה איך התלמיד ידע החומר אבל האם השיטה הזאת מתאימה לכולם והאם היא נותנת מקום לשילוב ולגיון הדרכים שיתנו חוויה לתלמיד ובטחון עצמי?המטרה שלנו היא לפתח את התלמיד ולתת לו הכלים והדרכים להתגבר על כל מידע בתחום מסוים-אם אנחנו דואגים לתת לילד את האופציות והדרך הקרובה לו מה שמעניין אותו הוא איך להשתלט על הדברים בדרך נעימה שתגרום לו לאהבת כל נושא וזה בטח תלוי במה אנחנו מסייעים לו והאם יש לו את הכלי לבחירת הדרך הנכונה לפתור ולגייס המידע. בהתייחסות למאמר ומתוך אמונה הילד במרכז ועלינו להמציא ולאפשר כל האמצעים והכלים בכדי שיוכל ללמוד ולהתקדם ולפתיח חשיבה דרך ניסיון וחוויה. ולהתייחסות המנהל למורים לדעתי המנהלת מוריי היא מסוג המנהיגים הזמניים, היא לא יכולה לנהל בית ספר לבדה כמו שאי אפשר להחזיק שלושה אבטיחים ביד אחת ובכך היא טעתה ובגדול כי עידנו של המנהל הרודן להחזיק את בית הספר בכוח חלף מזמן וצריך לחפש דרכים אחרות אשר יתבטאו בשיתוף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים החל מסגל ההוראה , המנהל צריך לגלות סובלנות כלפי המורים, לשמוע דעות חלוקות על שלו ולתת למורה חופש לבחור ולהחליט לפי השיקול שלו , כי בדרך זאת המורים ירגישו שייכים לבית הספר ולא מאוימים ,יתרמו יותר והלמידה תהיה מהנה בשבילם ובשביל התלמידים .המנהל גם צריך להתייחס למורים בכבוד ובמיוחד מול התלמידים כי בכך הוא יעודד אותם לכבד אחד את השני , לכבד את המורה ובנוסף לכבד את המנהל שהוא הדמות שאמורה להיות מודל לחיקוי בבית הספר .אין לי שום צל של ספק שכולנו מורים, הורים, משרד החינוך וגורמים נוספים מתעניינים לטובתו של התלמיד כאשר כולנו אומרים, מנסים, עובדים ומתכננים שהתלמיד הוא במרכז וכולנו צריכים לפעול לטובתו.לכן דרושה תוכנית לימודים שבעיקרה התלמיד הוא החושב, העובד, המייצר, הפותר, המציע והמתכנן רק כך התלמיד יהיה במרכז.
הוקם בית הספר ע"י קרלין פארט 1914 להורים שחיפשו לילדיהם מסגרת אחרת חוץ מבית הספר הרגיל והוא חולק ל 3 קבוצות גיל גן עד ב' , חטיבת ביניים ג' – ה' והתיכון מ ו' – ח' . התלמיד היה שותף פעיל בקהילה הבית סיפרית ולא להפך , בהתחלה בית הספר היה למשחק , המשחק מאפשר התנסויות חדשות( דיואי ) התלמיד לומד בצורה יותר טובה כשהוא מתנסה ומגלה דברים בעצמו . לא הייתה התעניינות כל כך בהתחלה לאוכלוסיה בטענה שבית הספר לא מכשיר את התלמידים למיומנויות הנדרשות בבית ספר רגיל . מודל בית הספר התבסס על התיאוריה של דיואי .האמינה שילדים צעירים צריכים ללמוד מהתנסויות מהסביבה . כשיגדלו השקפת עולמם תתרחב ואז נציג להם משימות וחומרים וזה ע"י תוכנית מובנת מראש . התפקידים בבית הספר חלקו לפי גילים התנסות ויישם . משמעות מודל זה היה חברה של ילדים צעירים המעורבים בלמידה שלהם. פארט החליטה את ארגון בבית הספר שהכיל חברים שלמדו בבית הספר והם היו הצוות , והיא הייתה המחליטה על הניהול ללא ויכוח וזה לא הצליח הרבה מורים ברחו מבית הספר .ג'ון וינסון מורי הושפעה מדרך של פארט האמינה " כל ילד נורמאלי נולד עם אומץ, סקרנות , רצון לחקירה לגלות ולנסות דברים בעצמו , הוא בוחן ומתנסה עם הכול ע"י חיקוי וזו הדרך שלו להתפתח ". ועל בית הספר לספק סביבה שבה נתנה לילדים לבחור את החומר שהם רוצים ללמוד והיא המשיך בדרך של פארט .נתנה לצוות האחריות לעבוד אבל " ניתן לעשות כל מה שתירצה כל עוד תוכל להצדיק את מעשיך ".בית הספר לא הצליח ראו שבית הספר הזה לא טוב לא מלמד קריאה , מקבל תלמידים עם לקויות למידה .קטלין הולץ גם המשיכה בדרך של פארט והיא הצליחה ב 1981 נעשה שינויי בתוכנית הלימודים והכניסו דברים להצלחת הלימודים יותר , בית הספר נישען על העבר אך יחד עם זאת מתקדם .
ההתייחסות למאמר : לפי דעתי זה בית ספר העונה על צריכים לילדים שיש להם בעיה בלימודים – לא מתכוונת עם צרכים מיוחדים – הם לומדים יותר טוב בהתנסות וזאת דרך טובה להכין אותם לעתיד .יש דברים יותר מעניינים בחיים שצריך לילד ללמוד אותם חוץ מה שיש בספרים . יש דברים שלומדים אותם בתוכנית הלימודים לפי דעתי לא מעניינת ולא צרכים אותם בחיים שלנו ,אז למה נלמד אותם ולמה נכניס אותם לראש התלמידים , הרבה חומר ונשאר חומר קטן בראש. למשל במתמטיקה יש הרבה דברים שאנחנו לא צריכים אותם בחיי יום יום ( כמו נגזרות ....) לא כל תלמיד צריך אותם בחיים . ועוד יש הרבה דברים . וגם עובדה אם אתה מלמד תלמיד דבר דרך ניסוי לעולם לא ישכח אותו .הפדגוגיה התבססה על הרעיון שילד צריך דרך החוויה וההתנסות, הלימוד באמצעות ההתנסות מעודד את הילד לחקור, לשאול ולפתור סוגיות. מטרתו של חיקוי המציאות הינה לדרבן את הילדים לחקור, לעבוד באופן עצמאי ובשיתוף פעולה, לשאול שאלות ולמצוא להן תשובות ופתרונות, לנהל מחקר ובכך להפוך ללמדנים עצמאיים. הילדים לומדים להעריך עצמם, אחרים, רעיונות, כישורים, אחריות ועבודה קשה. הם חשים את הסיפוק בחשיבה ועשייה יצירתית בכל האמצעים. כל ילד זוכה להתפתח עפ"י הקצב האישי שלו. כל ילד יוכל לגלות את הריגוש והמשמעת שבלימוד ולגלות בתוך עצמו תחושה עמוקה של יושרה אישית. הלמידה המשמעותית שגורמת להנאת התלמיד והנעתו היא גורם מעודד אותו ונותן לו מוטיבציה ללמידה. מערכת החינוך היום דואגת בהקניית ידע ,אינה מאפשרת מספיק גירויים אינטלקטואליים לילדים, מה שמעניין אותה איך התלמיד ידע החומר אבל האם השיטה הזאת מתאימה לכולם והאם היא נותנת מקום לשילוב ולגיון הדרכים שיתנו חוויה לתלמיד ובטחון עצמי?המטרה שלנו היא לפתח את התלמיד ולתת לו הכלים והדרכים להתגבר על כל מידע בתחום מסוים-אם אנחנו דואגים לתת לילד את האופציות והדרך הקרובה לו מה שמעניין אותו הוא איך להשתלט על הדברים בדרך נעימה שתגרום לו לאהבת כל נושא וזה בטח תלוי במה אנחנו מסייעים לו והאם יש לו את הכלי לבחירת הדרך הנכונה לפתור ולגייס המידע. בהתייחסות למאמר ומתוך אמונה הילד במרכז ועלינו להמציא ולאפשר כל האמצעים והכלים בכדי שיוכל ללמוד ולהתקדם ולפתיח חשיבה דרך ניסיון וחוויה. ולהתייחסות המנהל למורים לדעתי המנהלת מוריי היא מסוג המנהיגים הזמניים, היא לא יכולה לנהל בית ספר לבדה כמו שאי אפשר להחזיק שלושה אבטיחים ביד אחת ובכך היא טעתה ובגדול כי עידנו של המנהל הרודן להחזיק את בית הספר בכוח חלף מזמן וצריך לחפש דרכים אחרות אשר יתבטאו בשיתוף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים החל מסגל ההוראה , המנהל צריך לגלות סובלנות כלפי המורים, לשמוע דעות חלוקות על שלו ולתת למורה חופש לבחור ולהחליט לפי השיקול שלו , כי בדרך זאת המורים ירגישו שייכים לבית הספר ולא מאוימים ,יתרמו יותר והלמידה תהיה מהנה בשבילם ובשביל התלמידים .המנהל גם צריך להתייחס למורים בכבוד ובמיוחד מול התלמידים כי בכך הוא יעודד אותם לכבד אחד את השני , לכבד את המורה ובנוסף לכבד את המנהל שהוא הדמות שאמורה להיות מודל לחיקוי בבית הספר .אין לי שום צל של ספק שכולנו מורים, הורים, משרד החינוך וגורמים נוספים מתעניינים לטובתו של התלמיד כאשר כולנו אומרים, מנסים, עובדים ומתכננים שהתלמיד הוא במרכז וכולנו צריכים לפעול לטובתו.לכן דרושה תוכנית לימודים שבעיקרה התלמיד הוא החושב, העובד, המייצר, הפותר, המציע והמתכנן רק כך התלמיד יהיה במרכז.
ערב טוב סיהאם
השבמחקהאלה הכי חשובה במה שכתבת לדעתי איך באמת מקימים בית ספר?
האמת היא שלא קיימת דרך סלולה אחת להעלות עליה את הרכב ולנסוע ישר עד ההקמה. כיוון שבתי הספר שונים זה מזה – גם המסע להקמתם שונה מקבוצה לקבוצה.
למעשה, כל קבוצת אנשים אמורה ליצור את הדרך המתאימה לה, לתכנן ולסלול את הכביש הנכון עבורה. מסע מוצלח להקמת בית ספר הוא הערובה להקמת בית ספר טוב. אבל מסע מוצלח הוא לא מסע חלק, בעל שלבים ברורים וידועים מראש, אלא דרך חתחתים של חבורת אנשים שמוכנה להיאבק על חלומה.
עלינו לשתף פעולה עם הרשויות.
עלינו לקיים בירור פנימי על מנת להבין מה באמת אנו רוצים ואחר כך לבצע בירור קבוצתי כדי לצאת למסע ההקמה כשאנו יודעים כיצד משיגים תוצאות ביחד כקבוצה ותןך כדי שמירה על כבוד הדדי.
גם אני מאמינה כמו פארט שכל ילד נורמלי נולד עם אומץ, וסקרנות ומתנסה כדי לדעת וללמוד דברים חדשים.
השבמחקלדעתי ההורים יכולים לפתח את הדברים האלה בכיוון התפתחות הילד.